מ. מקרקעין 42/22

תקציר

התיק נסוב סביב מחלוקת בין שני בעלי בתים משותפים (התובעים) לבין בעל יחידה 139/8 (הנתבעת), בנוגע לזכותה של הנתבעת לבנות מרפסות מעל דירות התובעים. התובעים טענו כי הבנייה פגעה בזכותם לבנות מרפסות סוכה וגרמה נזק לדירותיהם. הם ביקשו להרוס את המרפסות שבנה הנתבע ותבעו פיצוי כספי. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי תקנות הבית המשותף מקנות לה זכות לבנות על הגג, לרבות השטח שמעל מרפסות התובעים. בית המשפט בחן את תקנות הבית המשותף, אשר העניקו לנתבעת זכויות בנייה נרחבות, לרבות זכות לבנות מעל דירות התובעים ללא הסכמתם. התקנות קבעו כי לנתבעת הזכות לנצל את כל זכויות הבנייה הקיימות והעתידיות בסמוך ליחידתם. בית המשפט פירש הוראות אלה כמאפשרות לנתבע לבנות על רכוש משותף ולא רק על החלק הצמוד לדירתם. זאת ועוד, פסיקה קודמת תמכה בפרשנות לפיה בעל זכויות בנייה יכול לבנות על הרכוש המשותף. באשר לטענת התובעים כי הבנייה מנעה מהם לבנות מרפסות סוכה, מצא בית המשפט כי סעיף 71ב(ז) לחוק המקרקעין, המגן על הזכות לבנות סוכה, אינו חל במקרה זה. התובעים לא הצליחו להוכיח כי בנו בעבר סוכה בדירותיהם או כי הבנייה פגעה באופן משמעותי בזכותם לעשות כן. בית המשפט התייחס גם לשיהוי בהגשת התביעה על ידי התובעים, וציין כי הם היו מודעים לכוונותיה של הנתבעת זמן רב לפני השלמת הבנייה אך לא נקטו כל פעולה. לבסוף, תביעת התובעים לפיצויים כספיים נדחתה מאחר שלא הצליחו להוכיח נזקים ברי פיצוי. לאור ממצאים אלה, דחה בית המשפט את בקשת התובעים להריסה ולפיצוי כספי. עם זאת, בית המשפט הורה לתובעים לשלם במשותף את הוצאות הנתבעת בסך 18,000 ₪, בהתחשב בנסיבות ההליך ובאופי הבלתי מוצדק של טענות התובעים.