סע"ש 26222-04-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה של עובד נגד מעסיקיו לשעבר בגין רכיבי פיצוי שונים, וכן בגין פגמים שנפלו בהליך פיטוריו מעבודתו. העובד טען כי היה הסכם בינו לבין הנתבעות כי שכרו יכלול בונוס של 2% מהכנסתה של הנתבעת. עוד טען העובד כי נפלו ליקויים בהליך הפיטורים, לרבות חוסר זמן להתכונן, חוסר פירוט בסיבות הפיטורים ואי הסבר כי יוכל להתייעץ עם עורך דין. מנגד, טענו הנתבעים כי לא הייתה הסכמה לשלם לעובד בונוס, וכי הליך הפיטורים היה הולם. השופטת פסקה לטובת הנתבעים בתביעת הבונוס, בקובעה כי לא הוכח הסכם לתשלום בונוס לעובד, וכי גם אם היה הסכם, אין בו ספציפיות. עוד קבעה השופטת כי העובד ויתר על זכאותו לבונוס בכך שהמשיך לעבוד מבלי להסדיר את תשלומו. באשר לתביעת העובד לפערי שכר הנובעים מטיוטת הסכם עבודה, קבעה השופטת כי סירובו של העובד לחתום על ההסכם כמוהו כסירוב להצעה, אך מאחר שהעובד הסכים לכל התנאים למעט ויתור על בונוסים, חויבו הנתבעים לשלם לעובד 10,500 שקל לחודש למשך שבעה חודשים וחצי. השופט פסק לטובת העובד גם בנוגע לתביעתו בגין פגמים בהליך הפיטורין, והורה לנתבעים לשלם לו פיצויים בסך 35,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪. בסך הכל הורתה השופטת לנתבעים לשלם לעובד סך של 78,750 שקל בתוספת ריבית והצמדה להפרשי שכר, 35,000 ₪ בגין ליקויים בהליך הפיטורים ו-20,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין. יתר רכיבי תביעת העובד נדחו.