ת"א 2014-04-22

תקציר

השופט פסק לטובת בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף בשל פער מהותי בין התביעה שהוגשה לבין העובדות בפועל. התובעת טענה לבעלות על באר הממוקמת בחלקה 65 אך הוכח כי הבאר ששימשה את הנתבע נמצאת בחלקה 66, במקום אחר. השופטת הדגישה כי נטל ההוכחה מוטל על התובעים ואי זיהויים המדויקים של הבאר והוכחת זכויות הבעלות הביאו לכך שלא עמדו בנטל זה. יתר על כן, בית המשפט ראה בכך הרחבה פסולה של חזית התביעה, כאשר התובע, שהבין את טעותו, ניסה לטעון לזכויות בחלקה 66 והמעיט בחשיבות מיקומה המדויק של הבאר. השופטת הדגישה כי על כתבי הטענות לתחום את גבולות המחלוקת, והתובע לא ביקש לתקן את תביעתו למרות שניתנו לו מספר הזדמנויות לעשות כן. השופטת גם הצביעה על קשיים משמעותיים בקביעת זכויותיה של התובעת בחלקה 66 והטילה ספק בהתנהלותו של התובע ובהצגת העובדות, דבר שהצביע על כך שהסתיר מידע רלוונטי. התייחסויותיו של התובע לפסקי דין קודמים לא נחשבו רלוונטיות למקרה זה, שכן מדובר בנסיבות שונות. משכך, החליטה השופטת כי אין מנוס מלדחות את התביעה על הסף, שכן הפער בין התביעה לבין המצב בפועל פירושו שגם אם יוכחו העובדות שהוצגו, הן לא יחייבו את הנתבע. באשר להוצאות המשפט, השופט הורה לתובע לשלם לנתבע 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, אותו היה אמור לנכות מהערבות בסך 120,000 ₪ שהופקדה על ידי התובע. יתרת הסכום תוחזר לתובע. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי מרכז בלוד.