תא"ק 49100-09-12

תקציר

התובעים, שבבעלותם חלקת אדמה, מבקשים לפנות את הנתבעים מהקרקע ולתבוע דמי שימוש, בטענה שהנתבעים הם פולשים בלתי חוקיים. הנתבעים, שבבעלותם חלק מהקרקע ומחזיקים בכל השטח שבמחלוקת מזה עשרות שנים, טוענים כי הם בעלי זכויות בעלות והם דיירים מוגנים. תחילה מבהיר השופט את השאלות העומדות על הפרק: האם קמה לתובעים עילת תביעה, האם טענות הנתבעים מגינות עליהם מפני פינוי, והאם פירוק השיתוף משפיע על תביעת הסילוק, ואם כן, מהן ההשלכות. לאחר מכן דן השופט בהנחות השגויות בטענות התובעים, וקובע כי הנתבעים מחזיקים במקרקעין כדין כבעלים משותפים ואינם פולשים. מאחר שהנתבעים מחזיקים בקרקע כדין, תביעת הפינוי של התובעים נעדרת עילה, והשופט דוחה אותה, יחד עם התביעה לדמי שימוש. כמו כן, השופטת מוצאת כי הנתבעים הם דיירים מוגנים לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן מהראיות עולה כי השותפים האחרים הסכימו לחזקת הנתבעים. המשמעות היא שהתובעים יכולים לפנות את הנתבעים רק בתנאים ספציפיים המפורטים בחוק הגנת הדייר. השופטת מדגישה כי החוק חל על כל מי שזכויותיו בקרקע נמכרו בדרך של פירוק שיתוף, ובמקרה זה התובעים רכשו את הקרקע בידיעה שהנתבעים מחזיקים בה. עוד מציינת השופטת כי מאחר שהנתבעים הם כיום דיירים מוגנים, שאלת דמי הפינוי אינה רלוונטית. לבסוף, השופט קובע כי תביעת התובעים לסילוק ודמי שימוש נדחית, ועל התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.