ת"א 7152/05

תקציר

התובע הגיש תביעה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בינו לבין הנתבעת. התובעת טענה כי יש לבטל את פסק הדין בשל פגמים שנפלו בכריתת הסכם הפשרה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענותיה של התובעת נגעו למעשיו העתידיים של הנתבעת, ולא לעובדות כלשהן שהיו קיימות בעת כריתת החוזה. לכן, הם לא יכלו להצדיק את ביטול ההסכם בשל הטעיה או טעות. בית המשפט בחן גם האם אי דיווחה הנתבעת על יחסי העבודה שלה עם השמאי שמונה על ידי בית המשפט הפרה את הסכם הפשרה או היוותה ביצוע פסול ובלתי מקובל. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעורבותה של השמאית בתיקים הקשורים לנתבעת נבעה ממינויה כשמאית מכריעה על ידי גופים שיפוטיים או מעין שיפוטיים, או בהסכמה הדדית של הצדדים המסוכסכים. בתקופה הרלוונטית הנתבעת לא שכרה את שירותיו של השמאי ולא היו לה קשרים עסקיים עמה. בית המשפט קבע, כי לא על השמאי ולא על הנתבע חלה חובה לגלות את המינויים הקודמים, שכן לא קיים סיכון ממשי למשוא פנים או לניגוד עניינים. השמאי לא נתן שירותים לנתבעת ולא פעל כמומחה מטעמה. יתר על כן, הנתבע נזקק כדבר שבשגרה לשירותיהם של שמאים מחליטים, ופסילת שמאים שהכריעו בעבר בתיקים בהם מעורב הנתבע תגביל מאוד את מאגר השמאים הזמינים. לבסוף, מצא בית המשפט כי חוות דעתו של השמאי לא הצביעה על הטיה כלשהי לטובת הנתבע. משכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת, הורה לתובעת לשלם לנתבעת את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, וקבע כי הסכם הפשרה יישאר על כנו.