ת"א 13140-11-21

תקציר

התובעים, יורשיו של מיכאיל ג'וזין, תבעו לרשום את בעלותם על חלקת אדמה. הנתבעים הם יורשיהם של מסד וחנה קסיס, שהיו רשומים כבעלים של הקרקע, ואנשים נוספים הטוענים לזכויות בקרקע. השאלה המרכזית הייתה האם תביעת התובעים התיישנה. בית המשפט קבע שכן. טענת התובעים הייתה בעיקרה בקשה לתיקון רישום המקרקעין, דבר שניתן לעשות רק בנסיבות מצומצמות ובתוך פרק זמן מסוים. התובעים טענו כי יש לדחות את פרק הזמן בשל אמון קונסטרוקטיבי, תרמית והודאה בזכויות התובעים על ידי הנתבעים. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעים לא הצליחו לבסס נאמנות קונסטרוקטיבית. ספק אם בכלל הייתה תרמית, ובכל מקרה, התובעים ידעו על ההונאה הנטענת כבר לפני עשרות שנים, כאשר אביהם, מיכאיל, תבע את אותם נתבעים בשנת 1994, כך שהתביעה נדחתה על פי חוק. חתימת הנתבעים על תשריט חלוקה של הקרקע, וחוסר מחאתם לאורך השנים על ביתו של מיכאיל בקרקע, לא היוו הודאה בזכויות התובעים. בית המשפט גם לא מצא חוסר תום לב בטענת הנתבעים להתיישנות. לחילופין, גם אם טעה בית המשפט באשר לתקופת ההתיישנות, עדיין תביעת התובעים תיכשל לגופה. פסק הדין דחה את תביעת התובעים נגד נתבעים 1-3 משום שהיא התיישנה, ותביעתם נגד הנתבע האחר נכשלה משום שהתובעים לא היו צד לפסק דין רלוונטי קודם, והם לא ביקשו כל סעד מנתבע שלישי. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובעים במלואה. התובעים חויבו לשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך של 27,000 ₪, בשל התעקשות התובעים על תביעתם המקורית למרות הפתרון שהוצע להם על ידי הנתבעים 1 ו-3.