פש"ר 265/83

תקציר

בית המשפט פוסק לטובת העותר ונגד המשיב. חובו של המשיב כלפי העותר נובע מפסק דין חלוט ולכן נחשב לחוב "עבר" לפי דיני חדלות פירעון. חוב זה שונה במהותו מחיובים המתעוררים לאחר צו פירוק. זאת ועוד, החוב המגיע לקרן הפירוק והחוב המגיע לעותרת אינם נובעים מעסקים משותפים כנדרש בסעיף 74 לפקודה, ואף אינם חייבים במהלך העסקים הרגיל. בית המשפט דוחה גם את טענות המשיב בדבר שיהוי וחוסר צדק, ומציין כי זכותו של העותר לבצע את פסק הדין אינה תלויית זמן וכי תפקידו של בית המשפט בהליכי פירוק שונה מזה של בית משפט אזרחי רגיל בכך שעליו להתחשב גם באינטרסים של נושים אחרים. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא זהות בין הנושה בתביעת החוב המוכרת (עיריית חיפה) לבין הוועדה המקומית החבה כלפי העותר. אין די בטענות המשיב, העוסקות בצדק ובפסקי דין קודמים, כדי לגבור על חקיקה ראשית. לפיכך, בית המשפט מצהיר כי למשיב אין זכות קיזוז ומורה למפרק לגבות את יתרת החוב. כן חויב המשיב בהוצאות השימוע של העותר בסך 7,500 ₪.