תמ"ש 18561-10-19

תקציר

פסק הדין דן בתחולתם של תיקוני רגולציה הנוגעים לחוות דעת מומחים במסגרת סדר הדין האזרחי. התקנות החדשות, שנכנסו לתוקף בשנת 2021, אינן חלות רטרואקטיבית על הליכים שנפתחו לפני חקיקתן. באופן ספציפי, תקנה 136 לתקנות הקודמות מעניקה זכות לתקן תביעות ללא צורך ברשות בית המשפט תוך חמישה עשר יום מיום קבלת חוות דעת מומחה. זאת, להבדיל מסדרי הדין של בית המשפט לענייני משפחה, הנוהגים על פי סדרי דין שונים. תקנה 258ב לתקנות הישנות, ותקנה 25 הנוכחית לתקנות סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, מתוות הסדרים ייחודיים לחוות דעת מומחים. אופיים של הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, הקרוב יותר לגישה אינקוויזיטורית, עומד אף הוא בניגוד למודל האדברסרי של ההליך האזרחי. במקרה הספציפי ביקשה התובעת לתקן את תביעתם על סמך חוות דעת מומחה בנוגע לטענת זיוף בהסכם מתנה. עם זאת, השופטת הדגישה כי תקנה 136 אינה חלה על תיקים בבית המשפט לענייני משפחה, וגם אם כן, התיקון לא היה מתאפשר משום שהוא סוטה מהתביעה הראשונית ונעדר קשר ישיר לחוות דעת המומחה. בנוסף, אישור התיקון בשלב המתקדם הנוכחי של ההליך יגרום לשיהוי ולמורכבות. לפיכך, הבקשה לתיקון התביעה נדחית, אך התובע רשאי לפצל סעד אם הוא נובע מאותה עילה. השופטת גם בחרה שלא להוציא צווי הוצאות, בהתחשב בטענות התובע על נסיבות לא ידועות. ההחלטה התקבלה בהיעדרו של התובע וניתן לפרסמה ללא פרטים מזהים.