עת"מ 43485-06-12

תקציר

בית המשפט מקבל את העתירה לבטל את החלטת הוועדה המחוזית הדוחה תוכנית בנייה לאזור מגורים של קיבוץ. העתירה מתקבלת בשל פגמים מנהליים בהליך קבלת ההחלטות בוועדה המחוזית וחוסר סבירות תוצאותיה. ראשית, באשר לטענת השיהוי, קובע בית המשפט כי השיהוי הקצר בהגשת העתירה אינו מצדיק את דחייתה, שכן הוא לא הפריע לעתירת הקיבוץ ולא פגע בצד שלישי כלשהו. בהמשך להיקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות תכנוניות, מציין בית המשפט כי יתערב רק בנוכחות פגמים מינהליים או כאשר ההחלטה חורגת באופן משמעותי מהסבירות. הקיבוץ טען כי תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה מייתר את הצורך באישור הוועדה המחוזית. עם זאת, בית המשפט מסביר כי תיקון 43 מאציל סמכויות תכנון מוגבלות רק לוועדות המקומיות, ומשאיר את קביעת התשתית התכנונית הנורמטיבית לוועדה המחוזית. עוד יצוין כי הקיבוץ לא העלה התנגדות זו במהלך הליך התכנון. באשר להיעדר פירוט בתכנית המתאר, בית המשפט מכיר בכך שתכניות בנייה, אף שאינן מוגדרות בחוק, הן מציאות תכנונית וכלי עזר למימוש תכניות סטטוטוריות. מאחר שתכניות המתאר הרלוונטיות קובעות את ייעוד הקרקע ואת השימושים המותרים בה, ותכנית הבנייה רק מיישמת תכניות אלה, בית המשפט אינו מוצא כל חריגה מהתכניות המאושרות. כמו כן, החלטת הוועדה המחוזית לדחות את תכנית הבנייה בעילה של חוסר פירוט מספק לוקה בחסר. בית המשפט מדגיש כי יש לפרש תכניות על פי הקשרן והמציאות העכשווית. במקרה זה, תכנית הבנייה תואמת את תכניות המתאר הקיימות ותוכנית בנייה קודמת שאושרה על ידי הוועדה המחוזית. בית המשפט דוחה גם את נימוקי הוועדה המחוזית לפיהם הפקדת תכנית חדשה, ח/18/8, מונעת את אישור תכנית הבנייה הנוכחית. מאחר ש-HASH/18/8 טרם מומש, בית המשפט קובע כי אין בתכניות עתידיות כדי לסכל את מימוש הזכויות הקיימות. לבסוף, בית המשפט אינו מוצא שחר בטענות הקיבוץ בדבר ליקויים מנהליים בדיוני הוועדה המחוזית. משכך, העתירה מתקבלת, החלטת הוועדה המחוזית מתבטלת, והעניין מוחזר לוועדה המחוזית להחלטה חדשה בתוך שלושה חודשים, בצירוף פסיקת 25,000 ₪ בגין הוצאות העותר ושכר טרחת עורך דין.