עפ"א 26969-07-24

תקציר

המערערת במקרה זה ערערה על הרשעתה בגין אי תשלום אגרת חניה. היא חנתה במקום חניה מוסדר מבלי לשלם את האגרה, בטענה שאינה יכולה מכיוון שאין עליה כרטיס אשראי. בית המשפט דחה את ערעורה וקבע כי תירוצה אינה מתקבלת על הדעת. המערער הודה בעובדות כתב האישום, אשר ביססו את יסודות העבירה לפי חוק העזר הרלוונטי. בית המשפט דחה גם את טענותיה העקרוניות לפיהן החלטת העירייה להעמידה לדין אינה צודקת ואינה הוגנת מבחינה משפטית משום שלא סיפקה מדחנים או דוחות. בית המשפט הסביר כי חוק העזר התיר אמצעי תשלום אלקטרוניים, שהעירייה בחרה בהם כדין, והמערערת לא הציגה כל ראיה להפרכת חזקת חוקיות פעולות העירייה. כמו כן, העירייה לא הייתה מחויבת לספק מדחנים, והחלטתה להפנות את הציבור להשתמש באפליקציות חניה הייתה סבירה. יתר טענות המערערת, בדבר הסמכת הפקח והתמרורים, נדחו אף הן מחוסר ראיות. ככלל, החלטת בית משפט קמא נמצאה נכונה, והערעור נדחה.