ע"א 9111/15

תקציר

בפסק הדין התייחס בית המשפט לראשונה לטענות מקדמיות של המדינה בנוגע לתקופת ההתיישנות על תביעות שהגישה מרגלית הנוגעות לאי הפעלת מסוף תחבורה שתוכנן לראשונה במכרז בו זכתה מרגלית בשנת 1997. טענת המדינה להתיישנות מוחלטת נדחתה ברובה, אך נקבע כי מרגלית תוכל לתבוע פיצויים רק משבע השנים האחרונות שקדמו למועד הגשת התביעה, כאשר מרבית התקופה הראשונה של התביעה התיישנה, למעט פרק זמן קצר. בתקופה הרביעית מרגלית, במסגרת מכרז חדש, לא הייתה זכאית לפיצוי בגין הארכת קווי אוטובוסים, שכן היא חויבה לספק שירות פנים עירוני במודיעין, על פי תנאי המכרז. בתקופה השנייה והשלישית הייתה מרגלית זכאית לפיצוי מאחר שנקבע כי היעדר מסוף פעיל הביא להארכת קווים בינעירוניים וגרם לנזקים כספיים. עם זאת, ראש הפיצוי בנוגע להפחתת תעריפי הנסיעה ב-5% הופחת, ובכך נמנע כפל פיצוי. חוות דעתו של המומחה, אף שהייתה שנויה במחלוקת, אושרה ברובה, אך חייבה שיקול דעת שיפוטי זהיר בשל היעדר מומחיות תחבורתית. מרגלית גם ערערה ללא הצלחה על פסק הדין בנוגע לנזקים הקשורים לשינויים בתוואי עקב הקמת קניון עזריאלי. בית המשפט התאים את הפרשי הריבית וההצמדה לצורך חישוב הפיצויים, ובסופו של דבר פסק כ-8.85 מיליון שקל. ערעורו של מרגלית להחזר גבוה יותר של שכר טרחת עורך הדין נדחה, תוך שמירה על שכר הטרחה שנפסק, בעוד שלא נפסקו הוצאות נגד מי מהצדדים בהליך הערעור. השופטת א' שהם והשופטת ד' ברק-ארז הצטרפו לפסק הדין שניתן על ידי השופט י' עמית ביום 31.10.2017.