ת"א 37319-07-11

תקציר

המקרה סובב סביב חלקת אדמה בעכו המכונה גני רידואן, המקודשת לאמונה הבהאית. התובעים, צאצאיו של מייסד הדתות, טענו לבעלות על חלק מהקרקע וביקשו פיצויים לאחר שהקרקע הופקעה על ידי ממשלת ישראל. הנתבעים, המייצגים את העדה הבהאית, טענו כי בעלותם של התובעים פיקטיבית, וכי הקרקע הייתה מאז ומתמיד בבעלות הקהילה ובשימוש שלה. בית המשפט בחן רישומים היסטוריים, תצהירים וחקירות נגדיות, וביקר באתר. נמצא כי הקהילה הבהאית החזיקה בקרקע באופן בלעדי והשתמשה בה מאז סוף המאה ה-19, כולל התקופה שבה מייסד הדת, בהא-אללה, ובנו התגוררו בעכו. נציגי הקהילה תחזקו את הגנים וקיימו בהם פעילויות דתיות. בינתיים, הייתה לתובעים מעורבות מינימלית במקרקעין והם לא מימשו את זכויותיהם באופן אפקטיבי. בית המשפט הגיע למסקנה כי רישום הבעלות של התובעים היה פורמלי בלבד ואינו משקף חזקה או זכויות בפועל. בית המשפט קבע כי הקרקע הוקדשה לקהילה הבהאית וכי התובעים החזיקו בקרקע בנאמנות עבור הקהילה. כתוצאה מכך, התובעים לא היו זכאים לפיצויים בעקבות ההפקעה, שכן הם לא באמת היו הבעלים של הקרקע. השופט דחה את התביעה, והותיר כל צד לשאת בהוצאותיו.