ע"מ 80490-01-19

תקציר

המערער, המנהל עסק לטלפונים סלולריים, ערער על שומת מס תשומות שהוציאה רשות מע"מ. הערעור מתייחס לטענת המערערת כי היא זכאית לנכות מס תשומות על סמך חשבוניות מסוימות. המשיב טען כי החשבוניות הוצאו שלא כדין וכי המערער ידע או היה עליו לדעת זאת. השופטת ציינה כי המערערת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה. לגופו של עניין, היא לא הצליחה להוכיח כי רכשה את הטובין הרשומים בחשבוניות מהחברות שהנפיקו אותם. השופט מצא חשד כי המערערת עסקה עם הספקים במזומן בלבד, דבר המקשה על מעקב אחר העסקה ואימות זהות הצדדים המעורבים. בנוסף, המערערת לא רשמה את הטלפונים הסלולריים מזינים את המלאי שלה על פי מספריהם הסידוריים, דבר שלא אפשר לאמת את מקור המכשירים. עוד ציינה השופטת כי המערערת לא נקטה בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא את נכונות החשבוניות. היא לא ביצעה בדיקות בסיסיות, כמו וידוא עם בעלי החברות שהוציאו את החשבוניות כי העסקאות והתשלומים במזומן, בשווי מיליוני שקלים, היו אמיתיים. השופטת שקלה את התנהגותה של המערערת במהלך חקירות מע"מ ואת עדותה בבית המשפט, ומצאה אותה מתחמקת ומעלה ספקות כבדים לגבי טענותיה. יתר על כן, השופטת ציינה כי המערערת לא הביאה ראיות לכך שהסחורה בחשבוניות הייתה אי פעם פיזית במלאי שלה או נמכרה ללקוחות, תוך הסתמכות על רישומי הנהלת חשבונות בלבד. השופט הגיע למסקנה כי שומת מס התשומות הייתה מוצדקת, והמערערת לא עמדה בדרישות לתביעת ניכויי מס. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב.