עמ"נ 14574-05-20

תקציר

עניינו של הערעור בסיווג מרפסות המערערים לצורך חישוב הארנונה, ובפרט האם יש לראות בהן מרפסות או מרפסות גג, החייבות במס שונה. ועדת הערר סיווגה אותן בעבר כמרפסות, אך בית המשפט מוצא כי החלטה זו נעדרת הנמקה ראויה וטומנת בחובה טעויות עובדתיות ומשפטיות. יודגש כי הערר אינו מערער על צו הארנונה עצמו אלא על החלתו על ידי ועדת הערר. על פי צו הארנונה של עיריית גבעתיים, מרפסות מוגדרות כחלק חיצוני של בניין המחובר לפנים המבנה, ואילו מרפסות גג הן חלקים מגגות שטוחים הצמודים לדירות פנטהאוז. בית המשפט מוצא כי קביעתה של ועדת הערר כי מרפסות המערערים הן מרפסות רגילות אינה מוסברת דיה ומתעלמת מפרטים מרכזיים. יצוין כי היתר הבנייה מתייחס לשטח שבמחלוקת כאל "מרפסת גג", דבר המעיד על ייעודו לשימוש. זאת ועוד, פרשנותה של ועדת הערר למונח "מרפסת" בצו הארנונה בעייתית, והיא אינה מביאה בחשבון את המצב התכנוני הייחודי של המבנה. מכיוון שאין הגדרה משפטית ל"דירת גג", על בית המשפט לפרש אותה באופן תכליתי, בהתחשב במבנה, במטרה ובשכל הישר. שיעור המס המופחת על מרפסות גג מבוסס על השימוש הפוטנציאלי בהן, שאינו דומה לזה של מרפסות סטנדרטיות. במקרה זה, חיוב השטח כולו בתעריפי מגורים מוביל לתוצאה בלתי סבירה ובלתי צודקת. בית המשפט מקבל אפוא את הערעור, מסווג את השטח שבמחלוקת כמרפסת גג, ומורה למשיב לשלם את הוצאות המערערים.