עפ"ת 38313-03-16

תקציר

בתקופה שבין השנים 2009 ל-2013 קיבל הנאשם מספר דוחות על עבירות תנועה, אך לא הגיב במסגרת הזמן הנדרשת. כתוצאה מכך, על פי החוק הישראלי, היא נחשבה אשמה והייתה חשופה לקנסות. שנים לאחר מכן, היא ביקשה מבית המשפט להאריך את המועד האחרון ולבטל את הקנסות, שגדלו משמעותית בשל האיחור. בית משפט קמא קבע דיון בעניין לשני הצדדים. עם זאת, מאוחר יותר באותו יום הוציא בית המשפט החלטה נוספת, וקיבל את בקשת הנאשם במלואה ללא כל דיון נוסף. התביעה ערערה על החלטה זו, בטענה שהיא חריגה ושגויה, וכי יש לבחון אותה בערעור. ערכאת הערעור הסכימה לכך, וקבעה כי החלטת בית משפט קמא אינה החלטת ביניים בהליך הפלילי, אלא החלטה מכוננת המבטלת את ההרשעה ואת גזר הדין. לפיכך, קיבלה ערכאת הערעור את הערעור, דחתה את החלטת בית משפט קמא על כנה, וחייבה את בית משפט קמא לקיים דיון בבקשת הנאשם בפני הרכב אחר.