ע"א 1387/23

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט ערעור על הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, המכונה "הסדר תלושים", שבו התובעים קיבלו פיצוי לא כספי כגון תלושים ולא סעד כספי ישיר. בית המשפט בחן את סעיפים 22 ו-23 לחוק התובענות הייצוגיות, תוך שהוא מדגיש שיקולים מרכזיים לקביעת שכר טרחת התובע הייצוגי ושכר טרחת עורך דין, כגון ההטבות לחברי הקבוצה הייצוגית, מורכבות התיק, חשיבות הציבור וניהול ההליכים. בית המשפט הדגיש כי פיצוי כספי ישיר מציע בדרך כלל יתרונות גדולים יותר לחברי הקבוצה מאשר הסדרי קופונים, המחייבים השתתפות פעילה ועשויים להעדיף את הנתבעים במונחים של עלויות נמוכות יותר והטבות שיווקיות פוטנציאליות. למרות ההכרה בערך המוגבל וההרתעה של הסדרי קופון, בית המשפט ציין כי במקרים עם סיכויים נמוכים להצלחת התדיינות משפטית, הסדרים כאלה עשויים להיות מתאימים. כאן, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא באשר לגמול ושכר טרחה, שכן ההטבות תאמו את סיכויי התביעה וסיכוניה. משכך, בהתייחסו לעמדות המייצג ולתפקידו של בית המשפט בעידוד הסדר הוגן, אישר בית המשפט את החלטת הערכאה הנמוכה יותר והורה למערערים לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.