ע"א 23805-04-11

תקציר

הערעור והערעור שכנגד בפני בית המשפט עוסקים בתאונת אופניים שאירעה עקב מדרכה שבורה. המשיבה, איליזרוב, טענה כי העירייה המערערת הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי המשתמשים בשטחים ציבוריים בכך שלא תיקנה את המדרכה. העירייה הודתה בחובתה כלפי עוברי אורח שלא מדעתם, אך טענה כי ידיעתו של איליזרוב על המפגע והחלטתו להיתקל בו ניתקו את הקשר הסיבתי, או לחילופין היוו רשלנות תורמת. בית המשפט קיבל את טענתו של איליזרוב כי לעירייה הייתה חובת זהירות כלפיו וכי הפרת חובה זו גרמה לתאונה. עם זאת, בית המשפט מצא את איליזרוב אשם חלקית בכך שרכב על אופניו על המדרכה ובחר לרדת במקום התאונה למרות שידע את הסיכון. בית משפט קמא ייחס לאליסרוב 35% אשם תורם וצמצם את נזקיו בהתאם. בערעור זה הגדיל בית המשפט את האשמה התורמת ל-50%, וקבע כי התנהלותו של איליזרוב הייתה כרוכה בסיכון וולונטרי וכי ידיעתו על הסכנה, יחד עם החלטתו להיתקל בה, גברו על אחריות העירייה. באשר לגובה הנזקים, בית המשפט פסק לאיליזרוב פיצוי נוסף בגין כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר ובעתיד ואובדן פנסיה, תוך הפחתת פסיקת ההוצאות. לאחר התחשבות באשמה התורמת ובתמלוגי המוסד לביטוח לאומי, קבע בית המשפט את הפיצוי הסופי לעירייה בסך 19,780 ₪, בנוסף לפסיקת בית המשפט קמא. ההחלטה התקבלה ללא הזמנת הוצאות.