ת"א 11563-06-21

תקציר

בית המשפט דחה את טענותיו המקדמיות של הנתבע בדבר תקופת ההתיישנות והחובה להגשת עתירה מנהלית. הנתבע טען כי התביעה חוסה תחת חוק ההתיישנות, אשר בית המשפט דחה מאחר והנתבע לא העלה טענה זו בכתב הגנתו. גם הטענה השנייה, לפיה היה על התובע להגיש עתירה מנהלית, נדחתה מאחר שבית המשפט מצא כי מדובר בתביעה של רשלנות בירוקרטית רגילה ולכן התובע יכול להגיש תביעה אזרחית לפיצוי כספי. לגופו של עניין, ציינה השופטת כי נטל ההוכחה מוטל על התובע. ההליך הרלוונטי חייב את מבקשי הדיור הציבורי להגיש מספר מסמכים שייבחנו בוועדת הדיור המחוזית. בית המשפט קבע כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות לכך שהגישה את כל המסמכים הנדרשים למשרד העלייה והקליטה בשנת 2014 וכי כל אי קבלת סיוע נוסף נבע מטעות או רשלנות של המשרד. כמו כן, התובעת לא הוכיחה כי הייתה זכאית לדיור ציבורי בין השנים 2014-2019, שכן לא הציגה כל ראיה מעבר לטענתה כי נאמר לה בעל פה כי היא זכאית. השופטת ציינה כי זכאותה של התובעת לדיור ציבורי בשנת 2020 התבססה על מסמכים מעודכנים משנת תש"ף ולא על מסמכים קודמים שלא הוצגו לבית המשפט. התובעת לא פירטה אילו מסמכים הגישה לכאורה בשנת 2014, ואף לא סיפקה העתקים או כל ראיה להגשתם. רישומי הנתבעת גם לא הצביעו על כך שבקשתה של התובעת הגיעה לוועדת הדיור המחוזית, מה שהוביל למסקנה כי לא הובאו המסמכים הנדרשים. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי השיהוי של התובעת בהגשת התביעה - משנת 2014 עד שנת 2019 - גרם לנזק ראייתי, וכי נטל זה נפל על התובע. המסמכים הקיימים ממערכות הנתבעת תמכו בטענת הנתבעת כי בשנת 2014 התקבל טופס דיור בלבד. הנתבעת הציגה גם מסמך המפרט את ביקוריה והפניותיה של התובעת בשנים 2012-2021, מהם עולה כי התקבל טופס בלבד וכי הטיפול הסתיים. התובעת צירפה שני תמלילי שיחות עם נציגי המשרד, אשר בית המשפט מצא כי אינם תומכים בטענותיה. מתמליל אחד עולה כי תמליל אחד נראה לנציג תמוה שאין תיעוד של התכתבויות התובעת לאחר שנת 2014, ובאחר הפנה הנציג את התובעת לעובד שלטענתה מסר לו את המסמכים בשנת 2014. בהתחשב באי עמידתה של התובעת בנטל ההוכחה המוטל עליה, בנזק הראייתי שנגרם עקב השיהוי בהגשת התביעה, ובחזקת התקינות המנהלית ממנה נהנה הנתבע, פסק השופט לטובת הנתבעת. התביעה נדחתה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.