ע"א 2240-02-09

תקציר

הערעור והערעור שכנגד דנים בפסק דין לטובת המשיב ר.ג., קטין, המחייב את המערערת, מדינת ישראל, לשלם פיצויים בסך 168,000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין, בעקבות פגיעה שנגרמה לו בבית הספר. דלת הכיתה נטרקה על אצבעו של ר.ג., והשאלה המרכזית הייתה האם המורה, המועסק על ידי המדינה, או ילדים משחקים, גרמו לתאונה. בית משפט קמא פסק לטובת ר.ג. והגיע למסקנה כי המדינה התרשלה ונשאה באחריות מלאה. היא דחתה את התביעה נגד המועצה המקומית, בעלת בית הספר, וקבעה כי לדלת היה בלם מתפקד. המדינה ערערה על פסק הדין ועל החבות, ור.ג. ערערה נגדית על סכום הפיצויים שנפסקו. באשר לסיבת התאונה, קבע ערכאת הערעור כי ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, אשר תמכו בגרסתו של ר.ג. לאירועים, התבססו באופן סביר על חומר הראיות ואין להתערב בהם. בית המשפט גם אישר את דחיית התביעה נגד המועצה המקומית, ולא מצא סיבה להתערב בקביעה כי לדלת היה בלם מתפקד. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את ערעור המדינה על הפיצויים, והפחית את הפסיקה בגין הפסד השתכרות עתידית ל-100,000 ₪, תוך שהוא סבור כי הוא מופרז ביחס לראיות הרפואיות. ערעורה הנגדי של ר.ג. על הפיצויים נדחה, שכן בית המשפט לא ראה עילה להגדיל את סכום הפיצוי. גם ערעור המדינה נגד המועצה המקומית נדחה. לפיכך, פסק הדין אושר בחלקו ופסק הפיצוי של ר.ג. הופחת ל-138,000 ₪, בתוספת שכר טרחה ומע"מ. שני הצדדים נשאו בעלויות שלהם.