בג"צ 2144/20

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך הפרוצדורלי סביב בחירת יושב הראש הקבוע של הכנסת ה-23. הסמכות לקבוע את סדר יומה של הכנסת, לרבות כאשר מתקיימות בחירות כאלה, נתונה באופן מסורתי ליו"ר הכנסת, עניין "פנים-פרלמנטרי" שבית המשפט נמנע בדרך כלל מהתערבות. עם זאת, מקרה זה נחשב חריג בהתחשב בכך שהעיכוב המתמשך מהווה איום על "מרקם החיים הדמוקרטיים". היסטורית, נבחרי הציבור לא הצליחו להקים ממשלה קבועה במשך שלושה סיבובי בחירות, והותירו את ישראל במצב מעבר יוצא דופן. בעקבות זאת הגביל ממלא מקום היו"ר, מכוח הרציפות, את שיקול דעתו בכך שסירב לקבוע מועד לבחירות, ובכך סיכל את זכותו הסטטוטורית של רוב (61 חברי כנסת) להשפיע בהליך דמוקרטי. הדבר נתפס כחתירה תחת עקרון יסוד דמוקרטי. למרות טענתו של ממלא מקום היו"ר הקושרת את הבחירות לאסטרטגיה פוליטית רחבה יותר, כגון הקמת ממשלת אחדות בצל משבר הקורונה, קבע בית המשפט כי פעולות אלה פגעו שלא בצדק בעצמאות המחוקקת ובהעברת סמכויות השלטון. ההחלטה הדגישה כי תפקיד היו"ר חייב להישאר נטול פניות, תוך כיבוד סמכותה הנפרדת של הכנסת מהממשלה, גם בשלב מעבר. פסק הדין נחתם בחיוב הכנסת לבחור יושב ראש קבוע עד 25 במרץ 2020, כדי לשמור על שלמות הדמוקרטיה ולאפשר תפקוד תקין של הרשות המחוקקת.