ב"ל 43565-09-18

תקציר

השאלה במקרה זה הייתה האם סרטן שלפוחית השתן של התובע נגרם כתוצאה מחשיפתו לגזים רעילים וחומציים בעבודה. בית המשפט מינה שני מומחים. המומחית הראשונה, ד"ר קרין זיקל שלום, סברה כי גילו הצעיר של התובע, היעדר עישון וחשיפתו למוצרי בעירה ממנועי דיזל ומזוט תומכים בקשר סיבתי בין מחלתו לבין חשיפתו למקום העבודה. המומחית השנייה, ד"ר דורית וינברג, הגיעה למסקנה כי החומרים אליהם נחשף התובע אינם ידועים כגורמים לסרטן שלפוחית השתן, וכי מחלתו של התובע אינה סבירה (בהסתברות של פחות מ-50%) כתוצאה מחשיפתו התעסוקתית. המחלוקת המרכזית בין המומחים נסובה סביב מצב הסולר, המזוט והמזוט אליהם נחשף התובע. ד"ר זיקל שלום סבר כי התובע נחשף לתוצרי הבעירה של חומרים אלה, ואילו ד"ר וינברג טען כי נחשף לחומרי הגלם עצמם. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי התובעת אכן נחשפה לחומרי הבעירה, תוך שהוא מצדד בחוות דעתו של ד"ר זיקל שלום בנקודה זו. עוד ציין בית המשפט כי טענת התובעת התבססה על תיאוריית המיקרוטראומה – נזקים קטנים שנגרמו כתוצאה מחשיפה יומיומית לחומרים הרעילים לאורך תקופה ממושכת, מה שהוביל בסופו של דבר לסרטן שלפוחית השתן. חשיפה יומית זו, בשילוב גילו הצעיר של התובע והיעדר גורמי סיכון אחרים, הביאו את בית המשפט לקבל את התביעה. משכך, פסק פסק הדין לטובת התובעת, והורה לנתבעת לשאת בהוצאות התובע, הצמודות לריבית, ולהוצאות משפט, תוך זכות ערעור על פסק הדין שניתן לשני הצדדים.