ע"א 9322-10-24

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שהוצגו: **ניתוח משפטי של החלטה בע"א 9322-10-24 (בית המשפט העליון – רשמת מורן יהב)** **מבוא:** ההחלטה שלפנינו עוסקת בבקשת המשיב, הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון, לסילוק על הסף של ערעור שהוגש על ידי המערערים, נופים מפעלים כלכליים בע"מ ועו"ד דב פישלר. עילת הבקשה המרכזית היא איחור לכאורה בהגשת הערעור. לחלופין, מבקש המשיב מחיקת "ראיות חסויות" מכתב הערעור. ההחלטה מתמקדת בראש ובראשונה בשאלת סילוק הערעור על הסף. **רקע רלוונטי והשתלשלות ההליכים:** הסכסוך בין הצדדים נוגע לחוזה פיתוח שנחתם בשנת 1982, אשר הקנה למערערת 1 זכויות מסוימות בפיתוח מקרקעין. לאחר הליכים משפטיים שונים, לרבות הסדר פשרה בשנת 2017 ופסק דין משלים בשנת 2018, הוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיתייחס לראיות חדשות שהוגשו. ביום 14.3.2024 ניתן פסק דין משלים על ידי בית המשפט קמא, אשר קבע כי גם לאחר בחינת הראיות החדשות, יש להותיר את פסק הדין הראשון על כנו. פסק דין זה הוא נושא הערעור הנדון. **בקשת הסילוק על הסף – עילת איחור בהגשה:** עיקר המחלוקת נוגע לקביעת מועד המצאת פסק הדין המשלים למערערים, ובעקבותיו, המועד האחרון להגשת הערעור. 1. **"כלל ההמצאה" והמחלוקת לגביו:** * **טענת המשיב:** המשיב טוען כי פסק הדין נשלח למערער 2 (בא כוח המערערים) בדואר אלקטרוני ביום 18.3.2024, על פי כתובת שהייתה בשימוש בהליך קמא, וכי עורך דין ממשרדו של המערער צפה בפסק הדין ב"נט המשפט" ביום 17.3.2024. לטענתו, שני אלו מהווים "כלל ההמצאה" ו"כלל הידיעה" בהתאמה, ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 26.5.2024, והערעור הוגש באיחור משמעותי. * **טענת המערערים:** המערערים חולקים על יישום כללים אלו. לגבי "כלל ההמצאה", טוענים כי הסטטוס "נשלח" במערכת "נט המשפט" אינו מעיד על קבלת פסק הדין, וכי כתובת הדואר האלקטרוני אליה נשלח אינה הכתובת הרשמית שלהם לצורך קבלת כתבי בי-דין. לגבי "כלל הידיעה" המבוסס על צפייה בפסק הדין, טוענים כי עורך הדין שצפה בפסק הדין אינו קשור עוד למשרדו של בא כוחם, אינו זוכר את הצפייה, ובוודאי שלא עדכן את המערער. המערער טוען כי למד על פסק הדין רק ביום 20.6.2024. 2. **החלת "כלל ההמצאה" ו"כלל הידיעה" – העקרונות המשפטיים:** * **"כלל ההמצאה":** הרשמת יהב מזכירה את הכלל הבסיסי כי מניין הימים להגשת ערעור מתחיל ממועד המצאת ההחלטה השיפוטית. היא מפנה לתקנה 161 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, ובפרט למנגנון "הודעה באתר" (משלוח הודעה אלקטרונית לכתובת שסיפק בעל הדין, ולעיתים אף צירוף המסמך עצמו). היא מדגישה כי בעל דין יכול לטעון שלא קיבל את ההודעה באמצעות תצהיר מתאים, וטענה זו תיבחן על ידי בית המשפט (תוך הפניה לעניין "עמוס" ועניין "מכבי"). * **"כלל הידיעה":** הרשמת מסבירה כי לצד "כלל ההמצאה" התפתח "כלל הידיעה", כחריג, כאשר בעל דין ידע על ההחלטה למרות כשלים בהמצאה הפורמלית. במקרים כאלה, מניין הימים לערעור מתחיל מיום הידיעה. היא מוסיפה כי כאשר קיים תיעוד במערכת "נט המשפט" בדבר צפייה יזומה בהחלטה, הנטל להוכיח כי אין להחיל את החריג מוטל על בעל הדין שצפה בה (תוך הפניה לעניין "גבעון"). * **הוכחת אי-ידיעה:** הרשמת מדגישה, בהתאם לפסיקה, כי אין לנהל "משפט זוטא" לצורך הוכחת אי-ידיעה, אך בעל הדין הנדרש להוכיח זאת יידרש לספק הסברים מפורטים, נימוקים משכנעים ואסמכתאות מתאימות. 3. **יישום הדין על נסיבות המקרה וההכרעה:** * **ביחס ל"כלל ההמצאה":** הרשמת קובעת כי על בסיס התצהיר שהגיש המערער, המעיד כי פסק הדין הובא לידיעתו רק ביום 20.6.2024, וכן העובדה שכתובת הדואר האלקטרוני אליה נשלח משויכת לעו"ד פרומוביץ' (ששיתוף הפעולה עימו הסתיים בשנת 2018), "שוכנעתי כי בנסיבות העניין לא ניתן להחיל את 'כלל ההמצאה'". * **ביחס ל"כלל הידיעה":** הרשמת בוחנת את טענות המשיב לגבי הצפייה המתועדת ב"נט המשפט". היא מכירה בקושי העולה מחוסר תצהיר של עו"ד פרומוביץ', אך מנגד, היא נותנת משקל לעובדה שעו"ד פרומוביץ' אינו קשור למשרד המערערים משנת 2018, אינו זוכר את הצפייה, וכי המערערים צירפו תצהיר מפורט ומניח את הדעת מטעם בא כוחם, המאמת את מועד הידיעה. לאור זאת, "שוכנעתי כי אין מקום להחיל את חריג הידיעה". * **הערת שוליים חשובה:** הרשמת מציינת כי טענת המשיב כי הערעור הוגש ביום 7.10.2024 אינה מדויקת, והוא הוגש בפועל ביום 6.10.2024. * **מסקנה:** נוכח כל האמור, הרשמת קובעת כי "דין הבקשה לסילוק הערעור על הסף להידחות". **הבקשה החלופית – הארכת מועד:** בסעיף 10 להחלטה, קובעת הרשמת כי מאחר שבקשת הסילוק על הסף נדחתה, "הבקשה החלופית להארכת מועד להגשת הליך ערעורי מתייתרת". משמעות הדבר היא שהמערערים לא יצטרכו להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד, שכן הערעור נחשב ככזה שהוגש במועד (על בסיס קביעתה שהמועד לא חלף). **הבקשה החלופית – מחיקת "ראיות חסויות":** הרשמת מתייחסת לבקשת המשיב למחיקת "ראיות חסויות" בסעיף 11 להחלטה. היא קובעת כי "הבקשה והתשובה לה יובאו לפני המותב שידון בהליך, בסמוך למועד הדיון, כמקובל". משמעות הדבר היא שההחלטה בבקשה זו תתקבל על ידי השופט/ת שידון בערעור לגופו, ולא על ידי הרשמת כחלק מההחלטה המקדמית על סילוק על הסף. **סוף דבר והוצאות:** * **סילוק על הסף:** נדחה. * **הארכת מועד:** מתייתרת. * **מחיקת ראיות חסויות:** יידון במועד הדיון. * **הוצאות:** "במכלול נסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות". משמעות הדבר היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ללא הטלת הוצאות על הצד המפסיד בבקשה זו. **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **חידוד יישום "כלל ההמצאה" ו"כלל הידיעה":** ההחלטה ממחישה את האיזון המורכב בין דרישת הפרוצדורה הפורמלית ("כלל ההמצאה") לבין הפסיקה המכירה בחשיבות הידיעה הממשית של בעל הדין ("כלל הידיעה"). היא מדגימה את האופן בו בתי המשפט בוחנים כלל זה, תוך התייחסות לראיות כגון תצהירים, תיעוד במערכת "נט המשפט", וכן את הקשר בין הצדדים. 2. **נטל ההוכחה על הוכחת אי-ידיעה:** ההחלטה מדגישה את הנטל המוטל על בעל הדין שצפה לכאורה בהחלטה, להוכיח כי אין להחיל את "כלל הידיעה". בכך, היא מחזקת את הדרישה להסברים מפורטים ומנומקים, ולא לטענות בעלמא, על מנת להתגבר על תיעוד פורמלי. 3. **היקף הראיות הנדרשות להוכחת אי-קבלת מסמך:** ההחלטה מאפשרת למערערים להתבסס על תצהיר בא כוחם, ועל העובדה שכתובת הדואר האלקטרוני לא הייתה רשמית, על מנת לערער את תוקף "כלל ההמצאה". הדבר מלמד על כך שבית המשפט אינו מקבל אוטומטית כל המצאה אלקטרונית כהמצאה כדין, אלא בוחן את נסיבותיה. 4. **אי-הפעלת "משפט זוטא" בהקשר של הוכחת ידיעה/אי-ידיעה:** הרשמת מציינת במפורש כי אין צורך ב"משפט זוטא". הדבר מרמז כי ההכרעה בשאלת מועד ההמצאה או הידיעה תתבסס על הראיות הגולמיות שהוצגו (תצהירים, מסמכים) ולא על הליך הוכחות מורכב. 5. **קביעת מועד הגשה מדויק:** הערת השוליים לגבי שעת ההגשה המדויקת וההבחנה בין מועד ההגשה למועד פתיחת התיק במזכירות, מדגימה את הדיוק הנדרש בבחינת מועדי הגשה, גם כשמדובר באי-דיוק לכאורה. 6. **הפרדה בין החלטות מקדמיות להחלטות לגופו של עניין:** החלטתה להעביר את הבקשה בעניין "ראיות חסויות" למותב שידון בהליך, מראה על הבחנה בין סוגיות פרוצדורליות הדורשות הכרעה מיידית (סילוק על הסף) לבין טענות מהותיות יותר שידונו במסגרת ההליך העיקרי. **הערה:** הניתוח מתבסס אך ורק על הטקסט שסופק. כל מידע חיצוני או פרשנות מעבר לכתוב אינם חלק מניתוח זה.