עב"י 14437-01-18

תקציר

המערער במקרה זה, עובד מחלקת הפיקוח בעיריית יבנה וראש צוות השיטור העירוני שלה, הואשם בשש עבירות משמעת. אישומים אלה כללו התעמרות בעובדי עירייה ובשוטרים, הפרת הוראות הממונה עליו ופגיעה בטוהר בחינות ההסמכה. בית הדין המשמעתי זיכה אותו מהאישום הראשון בשל חוסר ראיות במועד המדויק שבו נערכה הבדיקה, ובחר שלא להשיב לאישום באישומים השני והשלישי הנוגעים לדיווח כוזב וזריקת מים, בהתאמה, משום שהראיות שהוצגו אינן חד משמעיות. עם זאת, היא הרשיעה אותו ביתר סעיפי האישום; הרביעית, החמישית והשישית, שכללו חוצפה כלפי שוטרים, הפרת הנחיה של מנכ"ל העירייה ושיבוש ישיבה בצעקות וסירוב לעזוב את לשכת המנכ"ל. המערער ערער על פסק דין זה, וטען כי היה על בית הדין המשמעתי לזכות אותו מכל האישומים בשל חוסר ראיות מספיקות, וכי עונשו חמור ובלתי מידתי. עוד טען כי האמצעי המשמעתי של פיטורים על תנאי אינו ראוי. שופט הערעור דחה את מרבית טענות המערער. בית הדין לא מצא עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין המשמעתי, ואישר את הכרעת הדין באשמה באישומים הרביעי, החמישי והשישי. השופטת הדגישה את העיקרון ההיררכי בשירות הציבורי, המחייב עובדים לכבד את סמכות הממונים עליהם, וקבעה כי התנהגותו של המערער אינה אתית ומצדיקה נקיטת צעדים משמעתיים. עם זאת, השופט קיבל את ערעורו של המערער על האישום הרביעי, הנוגע לחוצפה כלפי שוטרים, בנימוק שהתנהגותו, אף שאינה ראויה, אינה חוצה את רף האחריות המשמעתית. השופט גם שינה את האמצעי המשמעתי של פיטורים על תנאי, והגביל את הפעלתו למקרים של הפרת הוראות מממונים או התנהגות פיזית או מילולית אלימה, והבטיח מידתיות בגזר הדין. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי. ההרשעה באישום הרביעי בוטלה, ותוקנו תנאי הפיטורים על תנאי. שאר גזר הדין וגזר הדין נותרו ללא שינוי.