ה"פ 851/95

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הקצאת מגרשים בתוכנית הרחבה למושב מגשימים. המבקשים 7-1 הם תושבים ותיקים של המושב אך אינם חברים באגודה השיתופית שלו (המשיבה מס' 1), ואילו המבקשים 23-8 הם ילדיהם. המבקשים ביקשו צו הצהרתי המזכה את המבקשים 23-8 בחלקות במסגרת ההרחבה, בטענה כי החלטת המשיבה מס' 1 שלא לכלול אותן הייתה מפלה ומנוגדת להחלטת מועצת מקרקעי ישראל 612. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק נגדם. נמצא כי מינהל מקרקעי ישראל (המשיב מס' 2) והמשיב מס' 1 אינם מחויבים לדבוק בהחלטה 612, שבוטלה בהחלטה 737. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי המשיבה מס' 2 לא נדרשה לערוך מכרז לחלקות המקרקעין הנדונות, שכן הן פטורות מכוח חוק חובת המכרזים ותקנותיו. תחת זאת, פירש בית המשפט את החלטה 737 כמעניקה למשיב מס' 1 סמכות להמליץ בלבד, ולא סמכות לתת הנחיות, והמינהל שמר לעצמו את סמכות קבלת ההחלטות. עם זאת, קבע בית המשפט כי על המשיבה מס' 2 לערוך מכרז בטרם תפעל על פי החלטה 737, שכן חלה עליה חובת מכרז. בקשתם של המבקשים למתן צו הצהרתי המזכה אותם בחלקות נדחתה, וכל צד נשא בהוצאותיו המשפטיות.