ע"פ 4061/12

תקציר

המערער הורשע בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר במסגרת הסדר טיעון. עובדות המקרה היו שהמערער הותקף על ידי המתלונן, אך לאחר שנפרדו, התקרב המערער למתלונן – שהוחזק בידי אחרים – והכה אותו בראשו בפטיש וגרם לו לשבר. המערער ערער על גזר הדין, טען כי בית המשפט סבר באופן שגוי כי בכוונתו לגרום נזק חמור, וטען להגנת הצדק, שכן המתלונן לא הועמד לדין. עם זאת, בכתב האישום נטען כי המערער היכה את המתלונן לאחר שהקטטה הראשונית הסתיימה, והמתלונן הוחזק בידי אחרים. המערער טען גם להגנה עצמית, אך בית המשפט קבע כי אין פרופורציה בין תקיפתו הראשונית של המתלונן לבין תגובתו של המערער. בית המשפט הכיר בנסיבותיו המקלות של המערער, אך בסופו של דבר דחה את הערעור והסכים כי העונש צריך לשקף את חומרת העבירה ולשמש גורם מרתיע. השופט הגיע למסקנה כי העונש הולם ושיקול ההרתעה הכללית תקף, ומכאן שדחה את הערעור והותיר על כנו את העונש המקורי.