ע"א 2801/96

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שפסק פיצוי משמעותי למשיבה מס' 1, שנגרמה לה חבלה קשה בתאונת דרכים שהוגדרה אף היא כתאונת עבודה. תוך הכרה בזכאותו של המשיב לפיצוי, התמקד הערעור במרכיבים שונים של הסכום שנפסק, ובפרט בשאלת הצורך בפיצוי בגין צרכים סיעודיים, פיזיותרפיה, הפחתת תוחלת חיים והוצאות אחרות שכבר מכוסות בביטוח או בזכאויות. בית המשפט ציין כי המשיב, אף שהיה זכאי להטבות מסוימות כגון ריפוי, שיקום והחלמה מהמוסד לביטוח לאומי (על פי הסכם עם קופת החולים), לא מימש הטבות אלה, מה שהביא להערכה מחודשת של הפיצויים שנפסקו. פסק הדין הבהיר כי אנשים חייבים לנצל את הזכויות הסוציאליות הזמינות כדי להפחית נזקים לפני שהם מבקשים פיצוי נוסף. לאחר מכן בוצעו התאמות, שהקטינו את הפיצוי בקרוב לשלושה מיליון שקלים. השופטים הסכימו כי הוצאות רפואיות וסיעודיות הניתנות להשבה מקופת החולים אינן צריכות לגרור פיצוי נוסף, וקבעו כי באחריות המשיב למקסם את ההטבות הזמינות. בנוסף, נשללה הפיצוי בגין הפחתת תוחלת החיים, שכן פיצויים אלה נופלים תחת תביעות הנזק הלא ממוני לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כמו כן הותאמו הוצאות המשפט, וכתוצאה מכך הופחתו הוצאות כספיות נוספות בסכום שנפסק על ידי המשיב.