ת"א 26761-05-12

תקציר

התובע והנתבע הורשעו בעבירות מס, הראשון כבעל שליטה והשני רואה חשבון. התובע הודה בהפרת סעיפים 217 ו-224א לפקודת מס הכנסה, ואילו הנתבע הודה בהפרת סעיף 217. התובע הגיש תביעה אזרחית בגין רשלנות מקצועית כנגד הנתבע, בדרישה לפיצויים שנבעו מעצתו השגויה לכאורה של האחרון. בית המשפט דחה את התביעה, וקבע כי התובע לא הציג ראיות מספיקות לסתור את הודאתו הפלילית, שקבעה כי לא הייתה לו הצדקה סבירה למעשיו. על פי ההודאה, התובע לא הסתמך באופן סביר על עצת הנתבע והודה באשמתו. מהראיות עולה כי התובע, אדם קפדן וחריף, יחד עם שותפו, קיבלו החלטות מושכלות בנוגע לחברות שלהם וחתמו על הדוחות, דבר המעיד על הבנתם את העניינים העסקיים. טענת התובע בדבר הסתמכותו על עצת הנתבע לא נתמכה בעדים או בדיונים כלשהם מהתיק הפלילי וסותרת את עדותה של בת זוגו לשעבר. בינתיים, סיפק הנתבע הסבר משכנע להסכמה להסדר טיעון, תוך שהוא מסתמך על לחץ מצד התובע וקרוב משפחתו ושותפו העסקי, הנתבע השני, שרצו להימנע ממשפט. בסיכומו של דבר, התובע לא הצליח להוכיח כי מעשיו התבססו בצדק על עצת הנתבע, והתביעה לרשלנות מקצועית נדחתה. התובע חויב לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 50,000 ₪, צמוד למדד המחירים לצרכן, וריבית שנצברה ממועד פסק הדין.