רע"א 1394/13

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על היקף גילוי המסמכים בהליכי פשיטת רגל. המבקש, שמחצית ממניות החברה שלו הועמדו לכינוס נכסים בשנת 2004, ערער על החלטת בית המשפט המחוזי לחייב אותו למסור דוחות כספיים הקשורים לפעילות החברה, וכן דוחות רווח והפסד של אשתו. המבקש טען כי לא היה מעורב בחברה מאז שנת 2000 וכי הצווים פוגעים בזכויות הפרטיות שלו ושל אשתו. עם זאת, בית המשפט קבע כי זיקתו הקרובה של המבקש לחברה, חלקו בהעברת מניותיה והצורך להגן על האינטרסים של הנושים גוברים על שיקולי פרטיותו. כמו כן, בית המשפט נימק את הצו שהופנה כלפי רשות המסים והמוסד לביטוח לאומי לפי פקודת פשיטת הרגל ופקודת החברות, המקנות לנאמן סמכויות חקירה נרחבות. הודגשה סמכותו של הנאמן לדרוש מידע מהמבקש ומצדדים שלישיים, לרבות רשות המסים, במיוחד נוכח חוסר תום הלב של המבקש והסיכון להברחת נכסים. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ואישרה את החלטת בית המשפט המחוזי במלואה. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, לרבות טיעוני המבקש, נימוקי הנאמן ופסיקת בית המשפט והרציונל.