ת"א 24734-09-20

תקציר

בית המשפט קבע כי יש לקבל את הבקשה לחייב את הנתבעת, חברה זרה בערבון מוגבל, להפקיד ערבות להוצאות התובע. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים. ראשית, הנתבעת לא סיפקה כל ראיה לאיתנותה הפיננסית או כושר הפירעון שלה, מלבד תשלום אגרת בית המשפט. שנית, הנתבעת לא הציגה כל טענות או מידע בנוגע ליכולתה לכסות את חובותיה והתחייבויותיה, במיוחד אלה שאינם מצויים בישראל. בנוסף, הנתבעת לא הגישה דוחות כספיים, חוזי לקוחות או אסמכתאות אחרות לביסוס עסקיה ומצבה הכספי. לדברי השופט, חברה הטוענת לאיתנות כלכלית צריכה לספק מידע מקיף על מצבה הפיננסי, לרבות נכסים, זכויות, חובות והתחייבויות, דבר שהנתבע לא עשה. בעוד שסעיף 353א לחוק, המתיר הפקדות מסוג זה, אינו מציין במפורש את סיכויי ההליך, אל לו לבית המשפט לחייב חברה להפקיד ערבות אם הנסיבות אינן מצדיקות זאת. במקרה דנן, הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה בדבר ההצדקה לפטור אותם מהפיקדון. בית המשפט התייחס גם להיפוך נטל השכנוע שהוצע על ידי הנתבע, בנוגע להודאה בעובדות הקשורות לתביעה שכנגד. בית המשפט ציין כי הטענות העובדתיות הסותרות בדבר תפקידם של שני הצדדים ומעורבותם בתיק צריכות להתברר במהלך ההליך ואינן מתאימות לקבלת החלטות בשלב זה. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע כי הנסיבות מצדיקות לפטור את הנתבע מהפקדת ערבות להבטחת הוצאות התובע. לפיכך, הבקשה מאושרת לפי סעיף 353א, והנתבע נדרש לשלם ערבות בסך 100,000 ש"ח או להעמיד ערבות בנקאית מתאימה תוך 30 יום. התביעה תידחה אם הערבות לא תינתן עד למועד הפירעון. לבסוף, הנתבעת אחראית להוצאות הבקשה, בסך 3,500 ש"ח, שישולמו בתוך אותה תקופה של 30 יום.