ע"א 809/89

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור על תביעת לשון הרע שהגיש חבר כנסת נגד שבועון בשפה הערבית "אלסינארה". המאמר המדובר הציג את המשיב כבוגד בעם הערבי והשמיע טענות גנאי שונות על מעשיו ואופיו בעבר. המערערים, שהיו אחראים לפרסום, טענו כי התבטאויות מסוימות אינן מהוות לשון הרע וביקשו הגנה לפי חוק איסור לשון הרע, תוך ציון אמיתות הפרסום ותום הלב. בית המשפט מצא כי הכתבה נועדה בראש ובראשונה לפגוע בשמו הטוב של המשיב ולא לספק ביקורת לגיטימית. למרות שהמערערים טענו כי התבטאויות עבר בדבר מעורבותו של המשיב ברכישת נשק עבור ישראל אינן מהוות לשון הרע, קבע בית המשפט כי יש להתחשב בהקשר הפרסום הכולל ולראות בו לשון הרע. המאמר השתמש בשפה משפילה ללא בסיס עובדתי לחלק מהטענות, תוך שלילת כל הגנה על פי החוק לביקורת סבירה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, תוך שהוא תומך בקביעתו של בית המשפט קמא כי הפרסום מהווה לשון הרע, וחייב את המערערים לשלם פיצויים ולהימנע מפרסום חוזר של החומר המשמיצ. בית המשפט הדגיש כי ביקורת צריכה להישאר בגבולות הסביר ולא להידרדר לרצח אופי. ההחלטה מדגישה את האיזון בין חופש הביטוי לבין הגנה על שמם הטוב של אנשים בתביעות לשון הרע.