בג"צ 4870/10

תקציר

העותרים במקרה זה ערערו על חוות דעת מבקר המדינה בנוגע להתנהלותם בחקירה פלילית. בחוות הדעת נמתחה ביקורת על העותרים, שני פרקליטים מפרקליטות המדינה, על כך שלא דרשו מהמשטרה דפי הפקה הנוגעים למבצע האזנת סתר. העותרים טענו כי חוות הדעת של המבקר התבססה על ממצאים עובדתיים שגויים וכי המבקר חרג מסמכותו. עוד טענו כי הם פוגעים בזכות הטיעון שלהם, וטענו כי הערותיהם לטיוטת חוות הדעת לא זכו להתייחסות וכי לא ניתנה להם הזדמנות לחקור עדים. בג"ץ קבע כי לא יתערב בהחלטת המבקר, שכן העותרים לא הוכיחו כי עניינם נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות. בית המשפט הדגיש את היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על חוות הדעת של המבקר ואת שיקול הדעת הרחב המוקנה למבקר. למרות שבית המשפט מצא טעות בחוות הדעת בדבר קיומו של נוהל כתוב, הוא לא הצדיק התערבות. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי המבקר חרג מסמכותו, תוך הדגשת מגוון הסמכויות הרחב שהוענק לו. עוד קבע בית המשפט כי זכות הטיעון של העותרים לא נפגעה, שכן חוות הדעת אינה הליך שיפוטי או מעין שיפוטי. לבסוף ציין בית המשפט כי חוות הדעת אינה מהווה קביעה סופית של אחריות העותרים וכי היועץ המשפטי לממשלה החליט שלא לפעול נגדם.