ע"א 2409/10

תקציר

הערעור נדחה מאחר שבית המשפט לא מצא עילה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי המקורית. הערעור ערער בעיקר על הממצאים העובדתיים, שערכאת הערעור מהססת בדרך כלל לבטלם, אלא בנסיבות חריגות, שלא התקיימו כאן. המקרה דנן עסק במערכת יחסים חוזית מורכבת שתחילתה בחוזה פיתוח, אשר בוטל, והובילה להתקשרות מאוחרת יותר בין גב' מגורי לבין המשיבים. למרות שביטול חוזה הפיתוח הראשוני השפיע על כדאיות החוזה הראשון, הדבר לא ביטל אוטומטית את התחייבויות הצדדים, ולא נתבע פיצוי בשל ויתור על ביצוע והתנהלות המרמזת על קבלת החוזה השני כתחליף. טענות בדבר כפייה ודיכוי נדחו משום שלא היו ראיות מספיקות לכפייה בלתי חוקית או ללחץ מופרז; במקום זאת, הפעולות העסקיות נראו מכוונות ומומלצות. באשר לעריכת החוזה בשם קטינים, הוא נקבע כחסר תוקף שכן הוא נעדר אישור ספציפי של בית המשפט הנדרש על פי חוק, מה שהופך את החוזה השני לבטל. למרות מעמדו הבטל, חלים עקרונות ההעשרה, ובית המשפט החליט שלא להורות על השבה בשל השלמת הפרויקט והשקעות נרחבות, והגיע למסקנה כי הדבר אינו צודק. התנהלותה של גב' מגורי בפרט נבחנה על כך שביקשה סעד לא עקבי וחוסר תום לב, מה שחיזק בסופו של דבר את ההחלטה לקיים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן חויבו המערערים בהוצאות משפט.