ת"צ 18105-12-22

תקציר

השופט במקרה זה הכריע בבקשה לדחות תביעה ייצוגית המבקשת פיצוי מחברת התחבורה הציבורית אגד בגין עובדיה בעבר שפרשו לפני מועד קובע מסוים. התובעים טענו כי אגד לא פיצתה אותם על השווי הריאלי של מניותיהם עם פרישתם וביקשה את המניות או את ערכן הכספי הנוכחי. עם זאת, השופט פסק נגד התובעים בכמה סעיפים. ראשית, הבקשה לדחייה על הסף הייתה מוצדקת בשל מורכבותה וטיעוני הסף המשפטיים שהעלתה הנתבעת, אשר אם תתקבל, תייתר את המשך הדיון. שנית, טענת התובעים נעדרה בהירות ועקביות באשר לסעד המדויק המבוקש ולעובדות העומדות בבסיס תביעתם. שלישית, טענת ההתיישנות נדחתה מאחר שהסכם הנאמנות הנטען נזקק לבירור עובדתי נוסף. רביעית, גם טענות השתק ושיהוי נדחו מאחר שהן חייבו בדיקת נסיבות פרטניות ולא התאימו לפסק דין מקוצר. לבסוף וחשוב מכל, קבע השופט כי לא ניתן להגיש את התביעה הייצוגית לפי סעיף 5 לתוספת השנייה לחוק התובענות הייצוגיות, שכן עילת התביעה של התובעים לא קמה מפגיעה בנייר ערך. זיקתם של התובעים למניות נפסקה בטרם קמה עילת התביעה, ותביעתם התבססה על הפרת הסכם נאמנות ואי פירעון חוב כספי. בנוסף, הסעד המבוקש – מניות או ערכן הכספי – היה אדיש כלפי התובעים ולא נבע מטבעו מעילת התביעה. מטעמים אלה קבע השופט כי יש לדחות את הבקשה לאישור התובענה הייצוגית על הסף, והורה לתובעים לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪.