ת"א 1353-05-20

תקציר

השופט פותח בקובעו כי יש לדחות את התביעה, שכן התובעים לא הוכיחו כי נגרמו להם נזקים שנגרמו להם עקב טעות הנתבע בהחזרת שיק. טענת התובעים כי הצ'ק החוזר גרם לחוסר אמון ופגע במערכת היחסים העסקית בין דניאל לחברה אינה הגיונית ונדחית, שכן ברור כי החברה ידעה שההחזרה נובעת מטעות בנק, ולכן החזרת הצ'ק לא יכלה להשפיע לרעה על מערכת היחסים ביניהם. בנוסף, אין ראיות המסבירות מדוע דניאל הפסיק לרכוש סחורה מהחברה, והותיר את האפשרות שזה היה מסיבות שאינן קשורות, כגון מציאת ספקים חלופיים או שינויים בעסקיו. התובעים גם לא הצליחו להוכיח את היקף הנזקים הנטענים, כאשר היעדר ראיות של החברה הצביעו על ירידה בעסקאות עם דניאל ואי מסירת דוחות כספיים התומכים בטענותיו. סתירות בטיעוני התובעים ובראיותיהם, כמו גם היעדר עדים שיתמכו בטענותיהם, מערערים עוד יותר את טענתם. ככלל, השופטת מגיעה למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם באשר לקיומם והיקף נזקיהם, ועל כן התביעה נדחית. התובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות משותפות ושכר טרחת עורך דין בסך 17,550 ₪, והתיק נסגר.