ת"א 716/99

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1998, תבע את הנתבעים לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. לא הייתה מחלוקת על החבות, אך הצדדים לא הסכימו על היקף הנכות הרפואית והנכות התפקודית שנותרה לתובע לצמיתות, ועל גובה הפיצוי. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים; חוות הדעת הראשונה הייתה שגויה, וחוות הדעת השנייה העריכה את הנכות הרפואית הצמיתה של התובע ב-41.68%. בית המשפט מצא את חוות הדעת השנייה משכנעת יותר, וקיבל את טענת הנכות התפקודית של התובעת, למרות טענות הנתבעים ההפוכות המבוססות על התנהגותו הנצפית של התובע וחוות דעת של מומחים רפואיים. ראשי הנזק כללו כאב וסבל, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, פיצוי בגין פדיון ימי מחלה, הפסדי קרן השתלמות בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה עתידיים, סיוע צד ג', ניידות, נעליים אורתופדיות והוצאות רפואיות. לתובע נפסק 835,888 ₪, בתוספת הוצאות משפט, ריבית ושכר טרחת עורך דין. בוצעו ניכויים בגין תשלומים שהתובע כבר קיבל מהנתבעים ודמי ביטוח לאומי.