עב"ל 1230/04

תקציר

הערעור התקבל בתיק שעניינו שימוש קבוע ברכב פיג'ו על ידי המשיב, מה שהוביל לדחיית תביעתו על ידי המוסד. בית המשפט מצא את קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מקובלות, אך הגיע למסקנה כי המשיב עשה שימוש קבוע ברכב שבבעלות בנו, דבר שפסל את תביעתו על הסף. מהראיות עולה כי המשיב נראה נוהג ברכב מספר פעמים וכי הוא חונה לעיתים קרובות בסמוך למקום מגוריו. למרות הטענות כי הרכב שימש בעיקר את כלתו והשימוש בו נעשה מדי פעם כדי לסייע עם נכדיו, היעדר עדותה הותיר פערים בהגנה. יתר על כן, הרכב נרשם על שם בנו, אך השימוש של המשיב הצביע על שליטה בבעלות. פרשנות זו מתיישבת עם עקרונות משפטיים הקובעים בעלות על רכב על פי שימוש בפועל ולא על פי רישום, דבר המשפיע על הבטחת הכנסה. בית המשפט הדגיש את הציפייה מהמשיב להביא ראיות לסתור טענות לשימוש רגיל. לפיכך, החלטת הערעור העדיפה את הדעה כי המשיב תפקד כבעלים-נהג אמיתי, תוך שלילת הזכאות להטבות הקשורות לאי בעלות. בית המשפט לא מצא עילה להחזר הוצאות, וההחלטה ניתנה ללא נוכחות הצדדים.