עמ"נ 8590-08-10

תקציר

הערר הוגש על ידי רכבת ישראל בע"מ על החלטת ועדת ערר עירונית, אשר דחתה במידה רבה את טענותיה כנגד הארנונה שגבתה עליה עיריית קריית גת בשנים 2005-2008. המחלוקת העיקרית נוגעת לפרשנות המונח "רחוב", הפוטר את המחזיק בנכס מתשלום ארנונה, כאשר רכבת ישראל טוענת כי שטחי תחנת הרכבת עונים על הגדרה זו. השופטת פותחת ומציינת כי טענת רכבת ישראל כי כל שטח התחנה הוא "רחוב" ולכן יש לפטור אותו אינה ריאלית, וכי מחלוקות עבר בנוגע לארנונה שמשלמת החברה הוכרעו נגדה. לאחר מכן מתייחס השופט ודוחה כל אחת מטענות הרכבת. ראשית, באשר לאופיו הרטרואקטיבי לכאורה של חיוב המס, קובעת השופטת כי המסים שנגבו לא היו רטרואקטיביים, שכן הם הוטלו בעקבות הסכם פשרה בין הצדדים אשר התייחס במפורש לתקופה הנדונה. שנית, השופט בוחן את הגדרת "רחוב" וקובע כי בעוד פסי הרכבת עצמם פטורים ממסים, פטור זה אינו חל על משרדים, סככות ומבנים אחרים בתחום התחנה. שלישית, השופט מסכים עם העירייה כי יש לחלק את הרציפים לשני חלקים: השטח המסומן בצהוב הצמוד למסילה, הפטור ממסים, ושאר שטח הרציף, שאינו נהנה מפטור כזה. רביעית, השופט קובע כי החניון אינו "רחוב", שכן הוא משרת בעיקר את נוסעי הרכבת והרכבת יכולה להגביל את השימוש בו. לבסוף, השופט קובע כי שינוי סיווג נכסי הרכבת על ידי העירייה היה כדין, וכי השימוש בפועל בנכסים תואם את הסיווג החל. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, כאשר רכבת ישראל פטורה ממס עבור שטחי הרציפים בתוך הקווים הצהובים האמורים. כמו כן חויבה הרכבת לשלם את הוצאות העירייה ושכר טרחת עורך דין, ואילו הערבות שהופקדה תועבר לעירייה לכיסוי הוצאות אלה.