ע"פ 4510/11

תקציר

פסק הדין מתייחס לתלונת אונס שהגישה מתלוננת נגד המערער. בית המשפט המחוזי האמין לגרסתה של המתלוננת והרשיע את המערערת באונס. המערער ערער על ההרשעה וטען כי גרסתה של המתלוננת אינה אמינה וכי היה על בית המשפט להעדיף את גרסתו על פני גרסתה. בית המשפט בחן ביסודיות את הטענות שהציג המערער ואת הפסיקה אליה התייחס. בית המשפט בחן לעומק את חוסר העקביות בדברי המתלוננת, אך מצא כי הם מינוריים ואינם קשורים למעשה האונס עצמו. בית המשפט בחן גם את גרסת המערער ומצא אותה בלתי עקבית ואינה עולה בקנה אחד עם חומר הראיות. בית המשפט העדיף את גרסתה המקורית של המתלוננת, שכן היא הייתה מפורטת והראתה סימני אמת, ואילו גרסתה המאוחרת הייתה לקונית ולא אמינה. בית המשפט שקל גם את טענות המערער לפיהן גרסתה הקודמת של המתלוננת נעדרת הנמקה ותשתית ראייתית, אך נמצא כי קיימות די ראיות לתמוך בדבריה. גם החיזוקים הראייתיים בתיק נבחנו ונמצאו בעלי משקל מספיק כדי לתמוך בדברי המתלוננת. גם מצבה הנפשי של המתלוננת בעת האונס, כפי שתואר הן על ידי המתלוננת והן על ידי המערער, נחשב לראיה ישירה התומכת בטענותיה. השופט ז' זילברטל הגיע למסקנה כי אין עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והציע לדחות את הערעור ולהותיר את הרשעתו של המערער על כנה. השופטים א' ארבל וא' רובינשטיין הסכימו עם פסק דינו של השופט זילברטל.