עב"ל 1090/00

תקציר

במקרה הנדון, המערער הגיש תביעה לבית הדין ארבע שנים לאחר שבקשתו הראשונית לפיצויי פגיעה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בית משפט קמא דחה את תביעתו מחמת התיישנות, המעוגנת בתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תביעות), התשכ"ט-1969. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה החליט כי בעוד שלבתי המשפט אין סמכות להאריך את המועדים הסטטוטוריים להגשת תביעות, יש להם סמכות לבחון את תחולתה של מדיניות התיישנות של מוסד בכל מקרה לגופו. בית המשפט ציין כי תביעת המערערת נדחתה מבלי להתחשב במדיניות מוסדית זו ולכן החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת לאור מדיניות זו. המקרה עסק באיש מקצוע רפואי שפיתח הפרעות מוטוריות קשות לאחר שקיבל חיסון נגד צהבת B. חרף פסק דינו הראשוני של בית משפט קמא, הכיר בית הדין הארצי לעבודה בצורך לבחון לגופה של התביעה בהתבסס על הנחיות מדיניות מעודכנות ועל כל ראיה אפשרית המבססת קשר סיבתי בין החיסון לבין מחלתו התורשתית של המערער. הערעור התקבל, ללא הוצאות משפט או שכר טרחת עורך דין, והופנה להמשך ההליכים בהתאם לקריטריונים המעודכנים של פסק הדין.