ה"פ 5240/06

תקציר

המבקשת, חברה קבלנית, התקשרה עם המשיבה בשנת 1995 בהסכם ליווי בנקאי למימון פרויקט בנייה. ההסכם כלל מסגרת אשראי של 20 מיליון דולר ושירותים בנקאיים שונים. בשנת 2002 שיעבדה המבקשת את זכויותיה בחלק מהמקרקעין למשיבה כאיגרת חוב. בהמשך הגישה המשיבה בקשה למימוש השעבוד על הערבות, אך המבקשת ערערה על החוב ועל זכותה של המשיבה לעשות כן. המחלוקת העיקרית הייתה האם המבקשת הפרה את הסכם הליווי בכך שחרגה ממסגרת האשראי, ומה ההשלכות של הפרה כזו. בית המשפט מצא כי מסגרת האשראי שאושרה עמדה על 10 מיליון ₪, והמבקש אכן חרג מתקרה זו. עם זאת, המשיבה לא יכלה לטעון להפרת ההסכם למתן אשראי נוסף, כפי שהסכימה לעשות כן. המשיבה לא הייתה רשאית לפרוע את כל החוב באופן מיידי על סמך הסכם הליווי או הערבות המאוחרת. הריבית על האשראי נקבעה בפריים + 1.5% בהסכם, והמשיבה לא יכלה לגבות ריבית חריגה. למרות שהמשיבה הייתה זכאית לממש את הערבות בגין החוב החורג ממסגרת האשראי, בית המשפט לא התיר זאת שכן המשיבה לא דרשה פירעון מיידי כנדרש באיגרת החוב. המבקשת הייתה זכאית לפסק דין הצהרתי המגביל את שיעור הריבית ושכר הטרחה שגבתה המשיבה, ואילו יתר הסעדים המבוקשים נדחו. המשיבה חויבה לשלם את הוצאות המבקש ושכר טרחת עורך דין.