עב"ל 685/05

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטיעונים שהוצגו בערעור ובמהלך הטיעונים בעל-פה. הם החליטו לדחות את ערעורו של המערער ולאמץ את נימוקי בית הדין האזורי כמפורט בתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. פסק דינו של בית הדין האזורי נראה מפורט, מנומק היטב ומבוסס על הראיות שהובאו בפניו. בית המשפט מצא כי בית המשפט המחוזי החיל נכונה את החוק והתקנות על עובדות המקרה, ולפיכך אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור. חוק הבטחת הכנסה אינו מתכוון לתמוך במי שיכול להשתכר את ההכנסה המינימלית הנקובה או במי שיכול להפיק הכנסה מנכסיו. כתוצאה מכך, סעיף 9 לחוק הקצבה פוסל מבוטחים שברשותם רכוש המניח הכנסה מינימלית. החוק מניח שהציבור לא צריך לתמוך ביחידים שבבעלותם רכוש שממנו הוא יכול להפיק הכנסה מינימלית. בית המשפט קבע כי ברשותו של המערער מקרקעין מהם יוכל להפיק הכנסה, ולפיכך חושבה הכנסתו הרעיונית בהתאם. בית המשפט אינו מקבל את טענת המערער כי כל טובותיו מועברות לגרושתו ולילדיו, ומדגיש כי יש להתייחס לעניינים אלה בנפרד. באשר לחובת המערער להשיב את ההטבות שקיבל עקב טעות, מציין בית המשפט כי המערער רשאי לפנות לוועדה לביטול חובות בבקשה לבחון ויתור אפשרי על חובו למוסד. סיכומו של דבר, הערעור נדחה. בהתחשב בנסיבות, בית המשפט מורה כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות משפט או בשכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.