דנ"מ 4238/19

תקציר

המבקשים ביקשו מבית המשפט להורות על דיון נוסף בנוגע לפסק דין קודם שעסק במחלוקת על הפרשנות האם העירייה החלה לבנות על חלקת קרקע. דעת הרוב במקרה המקורי קבעה כי הפעולות שנקטה העירייה היוו "תחילת בנייה" וכי אי הגשת בקשה להארכת מועד אינה מצדיקה את ביטול ההפקעה. עם זאת, דעת המיעוט חלקה על כך, וקבעה כי העירייה לא קיימה את הפסיקה במקרה קודם (קרקובסקי) וכי הצורך הקונקרטי בהקמת גני ילדים אינו מצדיק חריגה מהמועד שנקבע. המבקשים טענו כי פסק הדין נוגד פסיקות קודמות ומצדיק דיון נוסף בעקרון סופיות הדיון ובכללי הפעולה של בית המשפט. עם זאת, השופט קבע כי דעת הרוב במקרה המקורי לא יצרה תקדים חדש אלא רק פירשה את העובדות באופן שונה, תוך הסתמכות על נסיבות המקרה. בנוסף, הדגישה השופטת כי האינטרס הציבורי והפעולות הספציפיות שנקטה העירייה גוברים על הצורך לעמוד בקפדנות בלוח הזמנים. מאחר שנמצא כי העירייה עמדה בתנאים, לא היה צורך בבקשה נוספת להארכה. השופט הגיע למסקנה כי המבקשים לא הציגו עילה מספקת לדיון נוסף, מה גם שפסק הדין היה מעוגן בעובדות הספציפיות של המקרה, ולכן הבקשה נדחתה.