עת"מ 45268-10-15

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את שתי העתירות. פסק דין זה מבוסס על מספר גורמים. ראשית, העותרים פעלו בחוסר תום לב, שכן בעבר הסתמכו על אותה הפקעה שהם חולקים עליה כעת לצורך קבלת היתרי בנייה, וייתכן שההיתרים לא היו ניתנים אילו הביעו העותרים את התנגדותם להפקעה באותה עת. שנית, חל שיהוי ניכר בהגשת העתירה, המהווה בדרך כלל עילה לדחייה. תכנית ההפקעה אושרה בשנת 1982, והעתירה הוגשה רק בשנת 2015, דבר שגרם לאי ודאות לגופי התכנון, ליזמים ולבעלי עניין אחרים. זאת ועוד, השופט קבע כי התנהלות המשיבים אינה מצביעה על נטישת ההפקעה, וכי מטרת ההפקעה – דרך ציבורית – היא לגיטימית. השופטת גם דחתה את טענת העותרים כי לא ניתן היה להוציא את התכנית לפועל לאחר שחלף מועד הביצוע המשוער, וקבעה כי המועד הנקוב בתכנית הוא משוער ואינו מחייב, ובכל מקרה הנסיבות מצדיקות את העיכוב. השופט הדגיש כי אל לו לבתי המשפט להתערב בהחלטות התכנוניות של הרשויות, והדרך הסטטוטורית המעוגנת בתכנית היא בחירה סבירה. השופט דחה גם את הטענות שהוצגו בעתירת קידר, בדבר החזקה בקרקע ואי הודעה על הגשת ערעור. לבסוף הורה השופט לעותרים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של המשיבים, כאשר הסכום משתנה בין שתי העתירות.