ק"ג 7468-09-21

תקציר

פסק דין זה סובב סביב שני תובעים שביקשו קצבת שאירים מחברות הביטוח לאחר מותו של פנסיונר, ששניהם היו מעורבים בו. התובע מס' 1 היה בן זוגו הידוע בציבור של המנוח, ואילו התובע מס' 2 היה בן זוגו החוקי, אם כי הם היו פרודים וחתמו על הסכם ממון. השאלה המרכזית הייתה האם תובעים אלה עמדו בתנאים שנקבעו בתקנות לקבלת קצבת שאירים. בית המשפט קיבל את טענתה של התובעת מס' 1 כי היא והמנוח חיו יחד כבני זוג וקיימו משק בית משותף עד לפטירתו, ובכך זיכה אותה בקצבה. בתוך כך, בהסכם הממון של התובעת מס' 2 עם המנוח נקבעו תשלומים חודשיים, אותם פירש בית המשפט כמזונות, העונים על דרישות הזכאות בתקנות. כתוצאה מכך, שני התובעים נמצאו זכאים לקצבת השאירים, וחברות הביטוח חויבו לחלק את התשלומים שווה בשווה ביניהם. יש לציין כי פסק הדין הדגיש כי הזכאות לקצבאות כאמור כפופה אך ורק לתקנון הקרן, תוך ביטול כל השפעה ממקורות חיצוניים כמו צוואות או הסכמים, אלא אם כן הוכרו במפורש בתקנון. כל צד היה אחראי לשכר טרחתו, עם זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.