בג"צ 5307/12

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה משום שהיא נחשבת לעתירה מוקדמת, המוגשת בטרם עת, תוך עקיפת ההליך הסטטוטורי לשיתוף הציבור בהליך התכנוני. לדברי השופטים, העותרים יכולים להעלות את טענותיהם בשלבים מאוחרים יותר של הליך התכנון ובמידת הצורך להגיש ביקורת שיפוטית לאחר אישור התוכנית. המשיבים טענו כי העתירה היא תיאורטית בעיקרה, שכן החלטת המועצה הארצית מאפשרת הקמת מתקנים על פי החלופה המועדפת על העותרים, וכן חלופות אחרות. בפסק הדין מודגש כי ההליכים התכנוניים נמשכים וטרם התקבלה החלטה סופית, ולכן העתירה מוקדמת מדי. הפסיקה שנקבעה גורסת כי ביקורת שיפוטית על החלטות תכנוניות תיעשה רק לאחר סיום ההליך התכנוני, ובמקרה הנוכחי לא מוצגות נסיבות חריגות לסטות מכלל זה. בפסק הדין צוין כי חששותיהם של העותרים בדבר קביעת עובדות בשטח אינם מצדיקים סטייה מהנוהל שנקבע. זאת ועוד, מהחלטת המועצה הארצית משתמע כי ניתן יהיה לשקול בעתיד מחדש את החלופה הטכנולוגית המועדפת על ידי העותרים. העתירה נדחית על הסף, והעותרים נדרשים לשלם את הוצאות המשיבים.