ע"א 9955/09

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של ששון ומקבל את ערעור המערערים, תוך ביטול חובת המערערים לפצות את ששון. השופט אינו מקבל את הטענות בדבר הבעלות על החשבונות, וקובע בהסכמה עם בית המשפט המחוזי כי הם שייכים באופן בלעדי לסלים. ההודעות ששלח בנק ישראל לששון בשנת 1998 נחשבות לטעויות ואינן משנות את מעמד הבעלות. השופט דוחה גם את טענת הבעלות המשותפת בתביעה ת"א 2912/89 של ששון וסלים. עם זאת, השופטת מקבלת את טענת המערערים כי המחאת הזכויות הראשונה תקפה, והיא גוברת על ההמחאה השנייה לששון. מסקנה זו שוברת את הקשר הסיבתי בין רשלנותם הנטענת של המערערים לבין הנזק שנגרם לששון. בשאלת תוקפן של המחאות דן השופט בגישות השונות בספרות המשפטית ומגיע למסקנה כי השיקים הראשון והשלישי הם המחאות זכויות רגילות ולא שעבודים, למרות שהם מסומנים כ"המחאות בדרך של שעבוד". מכיוון שמדובר במטלות רגילות, הן אינן טעונות רישום לפי חוק המשכון ולכן הן תקפות. משמעות הדבר היא כי השיק הראשון גובר על השיק השני לששון, והרשלנות הנטענת של המערערים באי מימוש השיק השני אינה רלוונטית שכן היא פסולה. אין בדברי השופט כדי לפטור את סלים מאחריות לאובדן זכויותיו של ששון, אך הדבר לא נדון בהליך בבית המשפט המחוזי. המשנה לנשיא ריבלין מסכים עם דעת הרוב בנושאים אחרים, אך היה קובע כי יש לדחות את שני הערעורים.