רע"א 34127-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, בהתבסס על הנתונים שהוצגו בלבד: **הליך: בקשת רשות ערעור (רע"א) על החלטת בית משפט קמא (מחוזי) בנוגע לזימון עדים.** **רקע:** המבקשים (זיוית ויובל נניקשוילי) תבעו את המשיב (קיבוץ יזרעאל) בנוגע להליך הוצאת המבקשת 1 מהקיבוץ. סעד עיקרי הוא צו מניעה. במסגרת ההליך, הגישו המבקשים רשימת עדים שכללה אותם, את ילדיהם, וחמישה חברי קיבוץ ועובדים בו (להלן: "חמשת העדים"). לאחר מכן, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים בלבד. **החלטות בית משפט קמא:** 1. **החלטה ראשונה (23.10.2025):** דחה בקשה לזימון חמשת העדים. נימוק: לפי תקנה 67(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, זימון עד שלא הגיש תצהיר מוגבל למקרים בהם הוכח כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות, ובקשה כזו צריכה להיות מוגשת במקביל להגשת תצהירים, תוך פירוט ניסיונות לגביית התצהיר. המבקשים לא הגישו בקשה כזו ולא פירטו ניסיונות לגביית תצהירים, ויתרה מכך, ב"כ המבקשים הצהיר בעבר כי יעידו רק שני עדים (המבקשים עצמם). 2. **החלטה שנייה (4.11.2025):** קיבל בקשה לעיון חוזר באופן חלקי. בית המשפט אישר זימון של שניים מחמשת העדים. נימוק: ביחס לשני עדים אלו, התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות את אי-הגשת התצהיר: האחד מנהל תביעה נגד המבקשים, והשני הוא מזכיר הקיבוץ (אורגן). ביחס לשאר שלושת העדים, נקבע כי הטענות לאי-הבנה טכנית אינן משכנעות, והעובדה שהם עובדים בקיבוץ אינה פוטרת אוטומטית מהצורך לפנות אליהם ולבקש תצהיר. **בקשת רשות הערעור (הנדונה כאן):** המבקשים מערערים על ההחלטה השנייה, וטוענים כי יש להורות על זימונם של כל חמשת העדים. עיקר טענותיהם: * העדים חברים ועובדים בקיבוץ, ועל כן ברור שלא היו משתפים פעולה עם הגשת תצהיר. * יש להבחין בין שני העדים שזימונם הותר לבין השלושה הנוספים, אשר גם להם זיקה לקיבוץ. * ההחלטה פוגעת באופן קשה ביכולתם להוכיח את תביעתם, שכן מדובר בעדים מרכזיים. * ההבחנה של בית המשפט בין העדים אינה מוצדקת. **החלטת בית המשפט העליון (השופטת רות רונן):** * **הלכת המוצא:** ככלל, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית "בזמן אמת", אלא רק במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. התערבות תתאפשר רק אם ייגרם נזק ממשי לצדדים או יתנהל הליך מיותר/שגוי. * **נימוקי הדחייה:** 1. **היעדר הצדקה להתערבות מידית:** השופטת סבורה כי המקרה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות מידית. קיים קושי מובנה להעריך את חשיבות ההחלטה בשלב זה, ותהיה אפשרות טיפול אפקטיבית יותר במסגרת ערעור על פסק דין סופי. 2. **שלב ההליך:** ההליך עומד בפני דיון ההוכחות, שהוא הדיון היחיד שצפוי להתקיים. חשש מהליך מיותר או שגוי מצטמצם. 3. **אופי החלטת הביניים:** החלטת בית המשפט קמא היא החלטת ביניים, שעשויה להשתנות בהמשך אם הנסיבות ישתנו. ייתכן כי לאחר דיון ההוכחות, בית המשפט ימצא לנכון לזמן את העדים הנותרים. 4. **סמכות הערכאה הדיונית:** החלטה בנוגע לזימון עדים היא החלטה דיונית מובהקת, הנמצאת בליבת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולכן היקף התערבות ערכאת הערעור מצומצם. **מסקנה:** בקשת רשות הערעור נדחית, וממילא גם הבקשה לסעד זמני. **עקרונות משפטיים וחידושים (כפי שעולים מהפסק דין):** * **סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984:** מתווה את הכלל לפיו ערעור על החלטות ביניים יידון רק במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, אלא אם קיימת הצדקה להתערבות מיידית (נזק ממשי, הליך מיותר/שגוי). * **תקנה 67(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018:** מבטאת את הרציונל של קידום הליך יעיל על ידי הטלת חובת הגשת תצהירים ככלל. זימון עד ללא תצהיר הפך לחריג, הדורש הצדקה מיוחדת ופנייה יזומה לבית המשפט תוך פירוט ניסיונות לגביית התצהיר. * **הפרדה בין דיון לקביעת העובדות:** הדגש בהחלטת בית המשפט העליון הוא על היכולת של הערכאה הדיונית לנהל את ההליך כראות עיניה, ועל הקושי של ערכאת הערעור להעריך חשיבות של החלטה דיונית בשלב מוקדם. * **הבחנה נסיבתית:** בית המשפט המחוזי עשה הבחנה נסיבתית בין עדים שונים, בהתאם לזיקתם לקיבוץ וקיומם של הליכים משפטיים נפרדים. ההחלטה בבית המשפט העליון אינה מתערבת בעצם ההבחנה, אלא במועד ובאפשרות לדון בה. * **סמכות ניהולית של בית המשפט הדיוני:** ההחלטה מדגישה את הסמכות הרחבה של בית המשפט הדיוני בניהול הליך, לרבות קביעת הדרך בה יובאו ראיות, והיקף התערבות ערכאת הערעור בסוגיות אלו. **הערות נוספות:** * החלטת בית המשפט העליון אינה נוגעת לגופם של דברים (האם העדים אכן לא יכלו להגיש תצהיר), אלא עוסקת בסוגיה הדיונית של מתי ובאילו תנאים ניתן לערער על החלטת ביניים. * החלטות בית המשפט העליון (כמו "עניין עאסלה", "עניין ברלנד" וכו') משקפות קו מנחה עקבי של אי-התערבות בהחלטות ביניים, אלא במקרים חריגים. * ההדגשה על כך שבית המשפט הדיוני יכול לשנות את דעתו לאחר דיון ההוכחות, משקפת את הדינמיקה של ההליך המשפטי ואת היכולת של כל צד להשפיע על החלטות עתידיות.