ת"א 1660/99

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד הנתבעים ברזילי ומפרט את הסיבות מדוע אין לדחות את התביעה נגדם על הסף. התביעה, המבקשת לחייב את הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקים שנבעו מהליך הבוררות, נעדרת בסיס משפטי, שכן סעיף 30 לחוק הבוררות, במסגרתו מוגשת התביעה, חל אך ורק על בוררים. מאחר שלא ניתן לחייב את הנתבעים ברזילי לפי סעיף זה, הם אינם בעלי דין ראויים. זאת ועוד, הסכמתו של התובע להסכם פשרה בעקבות מחלוקת על פסק בוררות אינה מונעת ממנו לתבוע פיצויים כתוצאה מפסק הבוררות ומהליך הבוררות. פסק הדין מתייחס גם לבקשה לדחיית תביעת הבורר, הנתבע מס' 1, ומשרטט את אופיו הכפול של כלל מעשה בית המשפט: השתק עילה והשתק החברה. השופט קובע כי התביעה הנוכחית, שבמרכזה התנהלות הבורר והפרת האמונים לכאורה, שונה מהתביעה הקודמת שנועדה לבטל את פסק הבוררות. לפיכך, עקרון השתק העילה אינו חל במקרה זה. בנוסף, הסדר הפשרה שהושג בתביעה הקודמת, שלא היה כרוך בהכרעה שיפוטית לגופו של עניין, מונע את תחולת השתק החברה. השופט מדגיש כי תביעה תידחה או תידחה על הסף כמוצא אחרון רק אם יש לתובע סיכוי, קלוש ככל שיהיה, להצליח. בקשת הבורר לדחות את התביעה בעילה של חוסר תשתית עובדתית או ראייתית נדחית, וכך גם הבקשה לדון בתביעה כטעונה או בזדון. השופט מסכם כי החתימה על הסכם הפשרה אינה מונעת מהתובע להגיש תביעה בגין נזקים שנגרמו לכאורה מפסק הבוררות.