ת"א 24502-03-14

תקציר

השופטת הכריזה על חוזה מקרקעין בטל ומבוטל, שכן נקבע כי כוונתם האמיתית של הצדדים המעורבים הייתה שהמקרקעין יוחלפו בדירות, ולא הערך הכספי הנקוב בחוזה הרשמי. השופטת מצאה כי קיים פער משמעותי בין ההסכם הגלוי לבין רצונם האמיתי של הצדדים, ובכך סיווגה את החוזה כחוזה שנוצר לשם מראית עין, אשר בטל לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הקביעה התבססה על בחינת אומד דעתם של הצדדים בעת החתימה, וכן על היעדר שיקוף של הכוונות האמורות בחוזה בפועל. עדויות שני הצדדים תמכו בטענת התובע כי הכוונה האמיתית הייתה חילופי חליפין, וטענות הנתבע בדבר הפרדת הנתבע מהחברה, כמו גם תשלום התמורה הכספית הנקובה בחוזה, נדחו בשל חוסר ראיות וסתירות בטענות הנתבעת. מאחר שלא ניתן היה לאכוף את החוזה הנסתר והממשי בשל אי מסירת הדירות, קבעה השופטת כי הן ההסכם לכאורה והן החוזה האמיתי בטלים, והורתה על מחיקת הערת אזהרה לגבי הנכס המדובר, תוך פסיקת הוצאות משפט לתובע בסך 30,000 ₪.