ת"א 34145-12-09

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הפרה את סימן המסחר של התובעת. סימן ההיכר של התובעת היה תיאורי ולא היה בעל אופי מבחין מולד או נרכש חזק, ועל כן הוא היה זכאי להגנה מוגבלת בלבד. הדמיון העיקרי בין סימן התובעת לבין שלטי הנתבעת היה השימוש במונח "סופר" ובמילים "מוצרי חשמל", שלא היו בבעלותה הבלעדית של התובעת. יתר על כן, התובעת לא הוכיחה כי הצבעים אדום וצהוב היוו חלק מהותי מהגנת הסימן, שכן היא עצמה לא השתמשה בצבעים אלה באופן עקבי בשלטיה והנתבעת השתמשה בצבעים אלה קודם לכן. עוד מצא בית המשפט כי סימני הנתבעת אינם דומים די הצורך לסימן המסחר של התובעת כדי לגרום לדמיון מטעה, במיוחד בהתחשב בשימוש שעשתה הנתבעת באלמנטים המותרים. באשר לטענת גניבת העין, מצא בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח קיומו של מוניטין חיובי לעסק שלה, כנדרש לעוולת גניבת עין. התובע גם לא הצליח להוכיח את העוולות האחרות המוזכרות בתביעה, כגון מרמה, מצג שווא רשלני, תיאור כוזב, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, גניבת מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט. התביעה נדחתה, והתובע לא היה זכאי לסעד כלשהו. השופטת המליצה לנתבעת לבדל את עסקיה מעסקי התובעת על ידי שימוש בשמה הפרטי של אחד מבעלי המותג יחד עם שם המשפחה "סופר", וכי היא תמשיך להשתמש בצבעי השלט הנוכחיים שלה כדי להבדיל את עצמה עוד יותר מהתובעת. עוד ציינה השופטת כי שני הצדדים תרמו לבלבול הלקוחות ולכן לא הזמינו הוצאות.